שחור על לבן
ספייק לי חוזר במה שכונה ע"י המבקרים כקאמבק הגדול של השנה.
במצבנו כיום, כאשר נגמה כי מדינתנו מתפלגת בשל שלל אירועים שונים, הינו זקוקים לסרט כמו "שחור על לבן". פצצה אנרגטית מלאה בזעם אשר רחוקה מלהציג את המציאות כשחור או לבן, ספייק מגיע עם המסקנה כי קבוצות שונות כמו הפנתרים השחורים, קו קלוקס קלאן וגם המשטרה אינם שונים זה מזה, הם כולם מעוניינים באותה המטרה, הפיכת העולם למקום טוב יותר. פשוט כל אחד מהם עובד בדרכים אחרות. לפני כניסתי לאולם היו לי ציפיות בשמיים, מבקרים רבים בפסטיבל קאן כינו את הסרט כחזרתו לגדולה של ספייק לי (שעל הדרך קטף את פרס הגרנד פרי) ולי לא נשארה ברירה מלבד להצטרף לעמיתיי המבקרים ולהלל את הסרט.
בהשראת סיפור אמיתי יוצא דופן, הסרט עוסק בבלש משטרה אפרו-אמריקאי המצליח למרות כל הסיכונים להסתננן לשורותיהם של הארגון הגזעני קו קלוקס קלאן.
ספייק לי מביא את כל כולו למלאכת הסרט, ניתן לראות בכמה סצינות בודדות עד כמה הסיפור הזה קרוב לליבו. אותן סצינות הן אגרוף רציני לבטן הרכה של הצופים, ולא, המטרה אינה לגרום לקהל להרגיש אשם בחלק מהמעשים הנבזיים הנאמרים על המסך, ספייק מבין את האיזון הנדרש ביצירה מסוג זה ולכן הוא מספק את אחד הסרטים הכי מצחיקים שתראו השנה. את הקאסט מובילים רשימה מוערכת של שחקנים: אדם דרייבר בתפקיד השוטר היהודי, טופר גרייס בתפקיד קטן אך מבדר של מנהיג כנופיית הקק"ק, וג׳ון דייוויד וושינגטון (הבן של) שמגיש הופעה מלאת כריזמה שממקמת אותו ברשימה ארוכה של שחקנים שכדאי לשים לב אליהם.
צילום: Ann Harkness
"שחור על לבן" הוא גם מחווה לקולנוע ככלי שביכולתו לעצב היסטוריה שלמה ואף להחריבה. שתי הדוגמאות הכי טובות שנותן הסרט הן גל סרטי הבלקספלויטיישן אשר נועד ברובו לקהל אפרו-אמריקאי שהתעסק בנושאים אשר היו קרובים לליבם, אחד מהם היא ההתבגרות על הדיכוי של החברה הלבנה באמצעות אלימות והונאה. בנוסף מוזכר אחד הסרטים הגזעניים בתולדות הקולנוע "הולדתה של אומה״ אשר נמנה כגורם עיקרי להקמה המחודשת של הקו קלאקס קלאן. נאמר כשמועה שלאחר הקרנתו בבית הלבן, הנשיא וודרו וילסון הגיב כך: "It is like writing history with lightning. And my only regret is that it is all so terribly true" (תרגום חופשי: זה כמו לכתוב היסטוריה עם ברק. והחרטה היחידה שלי היא שנורא כמה הכול נכון"), משפט שבבחינתי מציג את "שחור על לבן".
לסיכום, הסרט שופע בסטייל, מתובל בהומור קורע, חשוב ומתאים לתקופתינו. "שחור על לבן" הוא מועמד רציני לסרט הכי טוב של השנה.
