לא הספקנו למצמץ וכבר הבמאי והתסריטאי הצ׳יליאני סבסטיאן לליו חוזר עם סרט חדש לאחר זכייתו השנה בטקס האוסקר בפרס הסרט הזר הטוב ביותר עם " אישה פנטסטית". הפעם קופץ סבסטיאן לביקור בשכונות החרדיות דתיות בלונדון. רונית חוזרת לקהילה שלה לאחר שאביה נפטר. עם הגעתה לאט לאט העבר משיג אותה ויאיים לפגוע בחייה. ככל הנראה לסבסטיאן לא היו את היכולות המתאימות בשביל להתמודד עם הבעיה המוצגת בסרט ולבסוף התוצאה הסופית היא די חלולה ויותר מידי הוליוודית.

כשזה נוגע לתסריט, מילת המפתח שחסרה כאן היא סאבטקסט. הדמויות פשוט צועקות כל דבר שעולה להם בראש בניסיון ליצור דרמה או קונפליקט שזו פשוט דרך רשלנית, במקום לתת לצופה להרגיש את הדמויות ואת מצוקתם בדרך שהיא שלווה ואינה בומבסטית. למרות הכול לסרט הזה יש משהו חשוב מאוד להגיד על מהות האדם, על זה שהוא אורגניזם בעל רצון חופשי שיכול להחליט עבור עצמו החלטות לטוב ולרע, אך הדרך שבה המסר עובר היא לא יותר מקלישאה הוליוודית מעצבנת שבאה לידי ביטוי דרך נאום שנוחת על הקהל כמהלומת פטיש. הפעם האחרונה שראיתי קלישאה כזו היתה לא מזמן, בסרט השוויצרי "עושות סדר".

ישנו גבול מסוים שבו הקהל מפסיק להאמין למה שהוא רואה על המסך ואני האדם האחרון שצריך להגיד לו שלא כל סרט צריך להידמות לחיים האמיתיים. הרי כל המטרה של הקולנוע היא לבדר אותנו ועל הדרך להגניב מסר או מטרה, או במילים אחרות ״לחנך את הקהל״. "שאהבה נפשי" מחליט לוותר על הרצון להציג את המציאות כמו שהיא במיוחד בדקות האחרונות שלו.צילום: VisualHunt

אני מוכן לתת קרדיט היכן שצריך ובנוגע למשחק יש מספר נקודות אור. צוות השחקנים עושה כמיטב יכולתו במסגרת הקיימת, ההופעה שהכי אהבתי הייתה של רייצ׳ל מקאדמס שברגעיו היותר טובים של הסרט מצליחה להביע כל כך הרבה כאב ועוצמה. יתר השחקנים (רייצל וויז ואלכסנדו ניבולה) הם בסדר, אך לא הצליחו להפתיע אותי כמו רייצ׳ל מקאדמס המוכרת יותר לקהל הרחב משלל סרטי קומדיה.

לאחר שכבש את ליבי עם "אישה פנטסטית", זה מצער לראות את סבסטיאן לוקח צעד אחד אחורה עם סרט בעייתי, חלול ורדוד. אפשר ורצוי לדלג על "שאהבה נפשי".

Article author

שאהבה נפשי

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים