פרסי אופיר 2019: רשימה התחלתית
תקופת פרסי אופיר התחילה, ואור יצא לבדוק אלו סרטים ישראלים יעשו לנו את השנה.
מדורת פרסי אופיר 2019 נפתחה לפני שבוע עם חשיפתם של עשרים ושישה סרטים תוצרת כחול לבן אשר יתחרו על הזכות לייצג את מדינתנו בטקס האוסקר. אתחיל קודם כל מההיבט הכי משמח, בכתבתי לפני שנה כאשר "האופה מברלין" ניצח אמרתי ואני מצטט: "והוכיח עד כמה חשובה החשיפה הראשונית לקהל עוד לפני שניגשים לפרסי אופיר. אני רק יכול לנחש שהמפיקים השנה למדו מטעיותיהם ופועלים על פי אותה שיטה בשביל הטקס שייערך שנה הבאה.".
מתוך עשרים ושישה סרטים רק שישה סרטים הופצו, כאשר שלושה נוספים מתוכננים לצאת בחודשים הקרובים, כהתחלה של דרך חדשה, מדובר בנתון די מרשים. אך קשה שלא להתעלם מהעובדה כי התחרות עדיין מהווה מעין מועדון אקסקלוסיבי לחברי האקדמיה הרואים לפני כולנו את הסרטים המועמדים. כנראה שחלקם עדיין מאמינים כי הטקס הוא קודם כל מקפצה יחצנית ורק אז חגיגה של הקולנוע הישראלי.
ללא שום הקדמות נוספות, בואו ונראה מה יש לקולנוע הישראלי להציע לנו השנה.
הסרטים שראיתי:
- "מילים נרדפות": על הנייר מדובר במועמד וודאי לזכייה (אילולא סרט נוסף בהמשך), הזוכה הגדול בפסטיבל ברלין האחרון, גרף ביקורות משבחות וחיזק את מעמדו של נדב לפיד כבמאי שצריך לשים לב אליו.
- "הבלתי רשמיים": סרטו של אלירן מלכה, נכלל שנה שעברה ברשימת המועמדים אך פרש וקיים את בכורתו בפסטיבל ירושלים. המכשול היחידי שעומד מולו הוא שהעובדה שכבר הופץ בקיץ וככל הנראה יסתפק במועמדויות משניות.
- "בוקר טוב ילד": סרטו החדש של שרון בר זיו ("חדר 514"), קיים את בכורתו בפסטיבל חיפה האחרון וזמין לצפייה בבתי הקולנוע.
יתר הסרטים האחרים:
- "תל-אביב על האש": אם "מילים נרדפות" לא היה נכלל ברשימה, הייתי כבר מנחש שזה הסרט הזוכה שלנו. את בכורתו קיים בפסטיבל ונציה האחרון כאשר יצא קייס נאשף עם פרס השחקן והמשיך לאחר מכן לסיבוב פסטיבלים שכלל בין היתר את פסטיבל חיפה.
- "גאולה": עוד לפני שלא הייתי בטוח אם "מילים נרדפות" או "תל-אביב על האש" יכנסו לרשימה השנה, יצירה זו הכי בלטה בשבילי. סרט זה גם החליט לפרוש שנה שעברה מהתחרות, קיים את בכורתו בפסטיבל ירושלים וזיכה את משה פולקנפליק בפרס השחקן בפסטיבל קרלובי וארי ואיתו סחף את המבקרים והקהל.
- "הגולם": אני האדם האחרון שיתלונן על סרטי ז'אנר בתחרות, אך כפי שההיסטוריה מראה, האקדמיה לא מעניקה הרבה אהבה לסרטים מסוג זה, כאשר המכשול הנוסף שעומד בפניו הוא כי שפת הסרט באנגלית, הרי כל הטקס נועד בכדי לשלוח מועמד לקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
- "עיניים שלי": את בכורתו קיים בפסטיבל ברלין האחרון, חלק שני בטרילוגיה על אהבה של ירון שני ("עג'מי") שנפתחה עם "עירום" שנחשף לקהל הישראלי בפסטיבל חיפה. הסרט ניסה את מזלו בטקס שנה שעברה וצבר ארבע מועמדויות (בין היתר, במאי ושחקנית), אך עדיין קיבל כתף קרה מצד האקדמיה.
- "היום שאחרי לכתי": גם הוא הוקרן בברלין ובנוסף פרש מהתחרות של שנה שעברה, עלילתו פשוטה, אב חד הורי בגיל העמידה, מתמודד עם רצונה של בתו המתבגרת לשים קץ לחייה. בטיפול הנכון והראוי יכול להיות שיש לנו כאן יצירה מרגשת עד דמעות.
- "הצלילה": את בכורתו היה אמור לקיים בהקרנות האקדמיה של השנה שעברה, עוד כאשר קראו לו "שלושה אחים". פרש מהתחרות, הוקרן בפסטיבל ירושלים ולאחר מכן עשה סיבוב בפסטיבלים בינלאומיים והגיע השנה עם מספיק מומנטום בשביל להפוך להיות הפתעת הטקס השנה.
- "אישה עובדת": הסרט האחרון בעל נציגות בפסטיבלים הוא סרטה של מיכל אביעד ("לא רואים עלייך") שאת בכורתו התחיל בפסטיבל ירושלים. השילוב של שחקנים מוערכים (מנשה נוי, לירון בן שלוש ואושרי כהן) עם התמודדות נכונה של נושא ההטרדות בעבודה. יכולה לתת לו את הפוש שהוא צריך בזמן סבב ההקרנות.
שאר הסרטים כוללים בן היתר: "בשורות טובות" של ארז תדמור ("ארץ פצועה", "סיפור גדול"), "מאמי" של קרן ידעיה ("אור", "כלת ים") המבוסס על "אופרת הרוק מאמי", "קצפת ודובדבנים" של גור בנטיביץ' ("לרדת מהעץ", "הכוכב הכחול"), "קולות רקע" של יבגני רומן ("מקוללים" ו"האיש שבקיר") ו"ימים נוראים" של ירון זילברמן שסרטו האחרון "כלים שלובים" התהדר בשלל שחקנים כמו: פייפ סימור הופמן, כריסטופר ווקן, קתרין קינר ומארק איווניר.
לסיכום, יש לנו תעשייה קולנועית עשירה ומגוונת שרק גדלה משנה לשנה, כולי תקווה כי הקהל הישראלי לא יהיה עוד מנותק בעל כורחו במהלך תקופת הטקס ויוכל לראות את כל הסרטים המועמדים, וכל מה שנשאר זה לאחל הצלחה רבה לכל אלו שעבדו קשה בשביל לספק קולנוע ישראלי כחול לבן ואיכותי.
