במלחמה כמו במלחמה לעולם לא היו מנצחים אלא רק מפסידים, לאדם תמיד היו שתי אופציות, לחשוב בהגיון או ללכת עם הראש בקיר, אך לא משנה מה, התוצאות תמיד יהיו קטסטרופליות בשביל שני הצדדים. זאת האמירה הנוקבת שאיתו מביא הבמאי הצרפתי סטפן בריזה ("ערכו של אדם") בסרטו החדש "מלחמה" אשר הוקרן בפסטיבל קאן האחרון.
עלילתו עוסקת במפעל בעיירה צרפתית, בו עשרות פועלים הרגילים לקום כמידי יום וללכת לעבוד מגלים כי ההנהלה החליטה לסגור את המפעל ולפטר את כולם למרות רווחי השיא שלהם. מכאן עובדי המפעל יפעלו בכל יכולתם כדי להציל את המשרות שלהם.
יש לציין כי מבין כל הסרטים שיצא לי לראות השנה, "מלחמה" הוא מבין הקשים לצפייה בשל גישתו הריאלסטית והנשכנית לקונפליקט אשר מוכר גם במדינתנו הקטנה. סטפן מצליח למשוך את צופיו לתוך אירועים אלו אודות לצילום המרשים שגורם להכול להרגיש כמו צפייה בסרט דוקומנטרי. ונסן לנדון אשר שיחק בסרטו הקודם של הבמאי, מפגין כאן תצוגת משחק מרשימה וכואבת של אדם שכבר לא נשאר לא שום דבר להפסיד בחיים. בסצינות רבות ניתן לראות עד כמה המשחק בסרט תובעני מבחינה פיזית ונפשית. סצינות אשר כוללות עימותים עם שוטרים, מריבות עם אנשים ועוד. בנוסף מצליח הסרט להשתמש בקטעי חדשות כאמצעי גאוני להעברת אקספוזיציה.
צילום: alatelefr
ועדיין ישנם מספר היבטים אשר מורידים בטיפה את איכותה של היצירה. כסרט אשר דגל עוד מההתחלה כמשהו אותנטי בעל שתי רגליים על הקרקע, השימוש שלו בפסקול פגע במעט באפקט הדרמטי שניסה הבמאי להביא לידי ביטוי ובנוסף למרות שלנדון באמת ביצע כאן עבודת משחק נהדרת, אני עדיין מרגיש כי לדמותו היו חסרות מספר סצנות שקטות בו הקהל יכול להכיר אותו יותר לעומק חוץ מקטעיו כמנהיג חסר פחד. היינו יכולים לקבל משהו יותר עוצמתי מבחינת האימפקט הרגשי.
"מלחמה" הוא סרט אכזרי שלא נועד בשביל כולם ועדיין מקבל את המלצתי המלאה בהיותו חוויה בלתי נשכחת שככל הנראה תישאר אתכם גם לאחר כתוביות הסיום.
