סרטו החדש של שרון בר – זיו ("חדר 514") הוא ככל הנראה ההפתעה הכי נעימה שהקולנוע הישראלי יכול להציע השנה, אין בו תגליות מרעישות או מטאפורות על החיים בישראל, הוא פשוט מאוד דרמה ריאלסטית שמצליחה לשחק בקלפיה נכון ולא לגלוש למחוזות מלודרמטיים. ״בוקר טוב ילד״ הוא סרט מרגש ולעיתים אפילו מצחיק.
ראשית הקאסט הוא נהדר, קרן מור שאף פעם לא מאכזבת אותי בתפקידיה, אמינה בתפקידה כאם דאגנית ומלאת אהבה. כנ"ל לגבי שרון עצמו שחוץ מלביים את הסרט, גם משחק את דמות האב של הילד. למיטב הבנתי זאת אינה הפעם הראשונה ששרון מופיע כשחקן ולמרות שאינני בקיא בעבודותיו כשחקן, ממה שראיתי התרשמתי לטובה.
קרדיט נוסף לכיוונו של שרון בגזרת התסריטאות: הוא לעולם לא חותר לכיוון פוליטי, ואינו מאשים גורמים ממשלתיים או פוליטיים במצבו הקשה של הנער בבית חולים, מדובר במאה אחוז רגעים אותנטיים, קטנטנים ויפיפיים אשר מצליחים להרכיב פסיפס של המשפחה המתהלכת בין ייאוש לתקווה.
אך גם בשל היותו סרט קטן בכל המובנים, אני יכול לראות מספר אנשים שנרתעים מלראות את הסרט, קצבו איטי, אין בו הרבה רגעים זכירים, ואני רק יכול להניח שלקראת סיומו יצאו הצופים בתחושה של עוד. אך כמו שציינתי לעיל, קסמו האמיתי מגיע רק בגלל שהוא נצמד לאותה עלילה פשוטה, מה שמוביל לתיאור כנה ואמיתי של מערכת היחסים באותה משפחה.
"בוקר טוב ילד" הוא סרט נהדר, ומיועד לאלו שמחפשים משהו שונה כרגע על המסכים בארץ.
תגובה אחת