בובה של רצח
פורנוגרפיה, חבובות ומליסה מקארתי. בלי ספק הדרך הכי טובה לסגור איתה את הקיץ.
עד כה כשאנחנו רואים בובה פרוותית בטלוויזיה או בקולנוע אנו רגילים שזה סרט לכול המשפחה בו הבובות חוברות לבני אדם אנושיים כדי ללמד את הצופים מסרים חינוכיים. ב-2012 סת' מקפרליין לקח את הרעיון הזה והפך אותו על הראש עם 'טד'. במקום שהבובה הפרוותית תתעורר לחיים ותלמד את בני האדם שיעורים לחיים היא עושה דברים, אמממ, גסים מאוד. R rated. עכשיו מגיע 'בובה של רצח' ומקצין אפילו יותר את הרעיון הזה.
אתחיל זאת כך: אם הומור שעיקרו שפיך ופורנוגרפיה לא עושה לכם את זה תתרחקו מ'בובה של רצח' כי הסרט עמוס בבדיחות כאלו עד זרע (ממש סליחה). היות ועמוק בפנים אני ילד בן 12 הצלחתי להפיק הנאה מסויימת מהסרט.
מליסה מקארתי, שחקנית חביבה בסך הכול, חוברת לחבובה כחולה על מנת לחקור סדרת רציחות של חבובות אחרות. זה פחות או יותר הסרט. בעידן שבו כול סרט נמשך לפחות שעתיים מרענן לראות סרט קצר של שעה וחצי בדיוק. אין ב'בובה של רצח' עלילות משנה נסחבות, קיטש מגעיל או ניסיונות להאריך את הסרט. מה שהסרט רוצה להציג הוא מציג.
בדרך כלל סרטים מהסוג הזה זוכים לציונים מאוד נמוכים ב-IMDB ובאתר המבקרים 'עגבניות רקובות' אבל האמת? אני נהנתי. הבדיחות הצליחו להצחיק אותי, הכימיה בין מליסה מקארתי לחבובה שהצמידו אליה טובה ובכללי הסרט מהנה ועובר מהר.
אם יש לכם סיבולת להומור נמוך כים המלח ואתם מחפשים קומדיה נחמדה לסגור איתה את הקיץ, 'בובה של רצח' תעשה עבורכם את העבודה.
