לאחר שטבילת האש הראשונה שלו בהוליווד בסרט "מעשיית המעשיות" נכשלה, חזר הבמאי האיטלקי המהולל מתאו גארונה בחזרה לעיר הולדתו עם מעשייה אפלה, מרגשת ומותחת הלא היא "דוג-מן" אשר הצליחה לזכות את השחקן הראשי שלו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון. גארונה אשר אינו זר לזאנ'ר סרטי הפשע האפלים, מביים את אחד מסרטיו הפשוטים בקריירה, וזה כלל לא חיסרון.
מעשייה זו בחלקה מבוססת על אחד ממקרי הרצח הכי נוראים שהיה באיטליה. מרצ'לו מבלה את ימיו במספרת כלבים הקטנה שלו, חבריו מהשכונה ובתו בת התשע. ובאמצע כל זה, מסתבך עם הבריון השכונתי של האיזור.
הלב הפועם כאן הוא השחקן הראשי מרצ'לו פונטה, אשר הוזכר לעיל, זכה בפרס השחקן בפסטיבל קאן ובסיבה מוצדקת. מרצ'לו שוטף את המסך עם החיוך המלבלב שלו והכריזמה, ומצליח ליצור דמות מספיק אמינה ועגולה אשר אינה סוטה לגבולות הקריקטוריות המאפיינות טיפוסים שקטים וגורם בקלילות לקהל להתאהב בו. מערכת היחסים שדמותו רוקמת עם הבריון השכונתי רחוקה מלהיות שחור/לבן ומציגה בצורה מבריקה אם יורשה לי, מערכת מורכבת של שולט ונשלט המקבילה לערכים ולדימויים אשר מציג מתאו בסרט.
צילום: ozio-bao
הצילום כצפוי מסרטיו של מתאו, הוא לא יותר מיפייפה ותופס את תשומת ליבם של הקהל וזאת אודות לתאפורה הבולטת אך הפשוטה במראה. יתרה מכך גם התאהבתי בפשטות ובישירות בה מגיש מתאו את המעשייה. כשזה נוגע לרגעים היותר מדממים ואלימים, קשה שלא להתפעל מהברוטליות שלהם. ואם זאת גם ברור מדוע החליט מתאו לסיים את סרטו בסיום פתוח, הוא מספיק חכם בשביל לתת לקהל שלו להשלים את החסר ולתת לסיפור לחלחל לתודעה שלהם.
"דוג-מן" הוא מעשיית אגדות מדממת, מצחיקה ומרגשת למבוגרים, מומלץ מאוד.
