גוף ונפש

אני שרה, וההורים שלי לא יקבלו אותי לעולם

מכתב נוטף דם לאבא ואימא חרדים, מביתם שלא הולכת בדרכם, וכרטיס כניסה למחשבות חרדיות בנימה אתאיסטית.

צילום: © Axel Naud

שמי שרה, אכתוב כאן קטעים בנימה אישית על חיי כאתאיסטית שהייתה חרדית.

אל תמותו.

אל תמותו אבא ואימא שלי, כי מה שאני עומדת לומר לכם, יכול להרוג.

וסליחה שאני אומרת את זה, וגורמת לכם לרטוט קצת. אבל אני חייבת, ותשתדלו לא למות לי. אל תמותו, טוב?

כי זה רע, מה שאני רוצה לומר, וסליחה, כל כך סליחה, כי היו ימים יפים בשבת בבוקר, ברחובות הנקיים, לא מאשפה, כי היא התגוללה מאוד, אלא ממירוץ השבוע, והמחשבות הרעות. שבת בבוקר יום יפה להחריד, וחרדי. אל תמותו, אני יודעת רק קצת, אבל יודעת מספיק כדי לומר לכם את זה. ולקוות שלא תתמוטטו לי, שלא תבכו כמו שאתם בוכים כשאתם יודעים שאיזה ילד עשה משהו שאתם מאוד, אבל מאוד לא אוהבים.

אל תמותו. 

וסליחות, כי היה מרטיט בימי הכיפור הללו, בבית הכנסת, בזעם התפילות, ובלהטן. אנחנו כל כך בכינו, עם כל הנשים בעזרה, וחשבנו שמישהו מחל לנו על כל עברה. ופחות, אבא. פשוט פחות. כן, למה דם של עגלה ערופה יכפר על דם אדם? ואיך ההוא קשור למה שעשיתי במיטה, ואם נהניתי קצת, למה זה מיתה? 

וכל כך הרבה חיים מתו סתם, לא יודעת למה זה יפה בעיניו, כל כך הרבה דם. אל תמותו, ומחילה, מחילה גדולה, כי היה כל כך טוב בשעת התפילה. כל כך מרומם ונשגב, עד שאפשר היה לדמיין את הגב, שהוא הפנה בזעם כשלא התקבלו הבכיות. כן, זוכרים את הבת שלהם, מתפרח הסמוכה? כל כך התפללנו, ובסוף, היא הלכה. 

ואלף סליחות, כי היו ימים עדינים וטובים כמו ליל סוכות, כמו ערב פסח, כמו ימים נוראים, כל כך נוראים, כל כך מתוקים, כאילו הקירות רעדו באור החיים 50/2 באופקים. זוכרת, הרגשנו קרבת אלוקים, כאילו השמים נפלו עלינו ונהיו קרובים. סוף סוף אנחנו רצויים אצלו, ואהובים. בטח, כי כשהשמים נפלו, הם היו כואבים. 

אבאימא, כל כך שמחתם מכל שיר מעלות, מכל מלמולי התפילות, של כל הילדים והילדות. 

כל כך שמחתם שאנחנו הולכים בדרך המצוות. ובקשתם שלא נשכח את הבית, כאילו שהוא לא חקוק בנו עד כלות. אז כן, אני זוכרת הכול, ואלף סליחות.

כי אני אתאיסטית, אבא ואימא. אתאיסטית. 

סליחה, סליחה כל כך. אל תמותו, גאד, אל תמותו.

אבל הם היו מתים, אבא ואימא שלי, אם הם היו קוראים את זה. היה להם קשה עד כלות. למרות שהם אמורים לנחש שלאכול חמץ בפסח זה לא הדבר שהכי מזיז לי, וששבת בבית הזה לא באמת נשמרת. זה מה שהם מוכרים לעצמם, וקונים מעצמם, בכסף מלא.

הם אומרים לעצמם שאני בטח חרדית יותר, שבטח הם שומרים נגיעה, נו. שוודאי שהיא שומרת שבת, הילדה שלנו.

כי הם לא יכולים לשאת את השונה מהם, גם, גם אם הוא הילד שלהם.

חושבים שאני אירש גיהנום, חושבים שהאל הגדול והנורא כל כך, המלך, אדוניי צבאות היקר באדם, ההמצאה הגאונית והמגוחכת, יכה בי. ההוא עם השקו לי בתחת באומרכם ״קדוש קדוש קדוש אדוניי צבאות מלוא כל הארץ כבודו".

והפה שלי שעוד לא אכל חלילה, לפני התפילה, ועולה ממנו ריח סביר עד קשה, יגיד שהוא מהולל.

מהולל, בטח מהולל, ומלאכים ושרפים וחיות הקודש מהללים אותו. וכל העם הרעב, החולה, העני, המסכן, התשוש, המרוט, כורע ברך אומר: "קדוש".

חושבים שמות יומת, ההוא שיחתוך טישו בשבת, ההוא שלא שכב עם בת.

חושבים, אבא ואימא שלי. כך הם חושבים.

.


אני שרה, וההורים שלי לא יקבלו אותי לעולם

תגובות

0 Comments

  1. מעניין מה יקרה אם באמת תחשפי את זה, אולי תופתעי לטובה 🙂

    נכתב ע״י איציק לביא (הגב)

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


כתבות נוספות של שרה קנזביץ (צפה בהכל)

הנצפים ביותר

‎למעלה
טעות בפרסום?

עזרו לנו להבין את הטעות, כתבו לנו דרך תיבת הטקסט את הטענה ואנחנו נשמח להתייחס ולתקן את הפרסום. לפרטים נוספים צרו קשר דרך [email protected]

x
עדכון שבועי על תוכן מרחבי הרשת לתיבת המייל שלכם, מתאים? הרשמו עכשיו !

הרשמו באמצעות כתובת המייל שלכם ותהנו מעדכון שבועי קבוע של החדשות החמות מרחבי הרשת, ובחינם!

באתר זה פועלת אמנת פרטיות ואנטי-ספאם