אפתח את הביקורת בווידוי: אני מת על הסרטים של פול תומס אנדרסון. בעייני הוא גאון. למעשה הוא אחד מכמה במאים שסרט חדש שלהם זו בעייני סיבה לרוץ לקולנוע ולקנות כרטיס. פת"א הוא אחד הבמאים האהובים עליי לצד טרנטינו, האחים כהן, ווס אנדרסון, נולאן, דמיאן שאזל ואדגר רייט.
ל'חוטים נסתרים' ממש ציפיתי. ידעתי שאני הולך לבכות בסרט הזה, להתרגש ואולי אפילו קצת לצחקק. אחרי הכול, זה עם דניאל דיי לואיס בתפקידו האחרון (?). מה כבר יכול להיות רע?
הסרט עוסק בריינולדס וודקוק (דיי לואיס), מעצב אופנה בלונדון של שנות החמישים שמתאהב במלצרית בשם אלמה ומפתח כלפיה אהבה עוצמתית במיוחד. היא והבגדים שהוא מעצב מזכירים לו את אימו ז"ל והוא רוצה לשמר את הזיכרון שלה אצלו.
כמו בסרטיו הקודמים של פת"א 'המאסטר' ו'מידות רעות', ניכר שהעניין בסרט הוא פחות בעלילה אלא יותר בתהליכים שהדמות הראשית עוברת (מה שנקרא באנגלית Character study). 'חוטים נסתרים' הוא יותר דיוקן של דמותו של וודקוק, מעצב אופנה עם תסביך אם אשר לובש את ליבו על שרוולו, אדם נוקשה אך נעים נימוסים.
אם יש אדם אחד שיכול לגלם דמות מורכבת שכזאת זה בלי ספק דניאל דיי לואיס. דיי לואיס הוא הלב של 'חוטים נסתרים' וקשה לדמיין שחקן אחר מגלם את ריינולדס וודקוק מלבדו. הוא נותן לדמות שלו הרבה נשמה, אופי וסיבות להיות בעדו ולהתעניין בו. גם ויקי קריפס שמגלמת את אלמה, ולזלי מנוויל שמגלמת את אחותו של ריינולדס נותנות הופעות מרשימות מאוד בתור הנשים החיות בעולמו של מעצב האופנה המתוסבך.
צילום: The Library of Congress
הצילום יפהפה. הסרט צולם במצלמות אשר נותנות לפריימים תחושה של רוגע, של יצירת אומנות. גם הפסקול המכשף של ג'וני גרינווד נותן תפקיד משמעותי מאוד בעיצוב הסרט והופך אותו ליצירת מופת.
בשורה התחתונה? רוצו לראות את 'חוטים נסתרים'. בלי שום ספק יצירת מופת ואחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בקולנוע לאחרונה. אומנם זה חסר סיכוי אבל אני מקווה שדניאל דיי לואיס ייזכה באוסקר על תפקידו בסרט הזה ושלמרות הכול הוא יחזור בו מהפרישה.
