לפני כמה ימים ביקרתי אצל רופא שיניים ועברתי טיפול שורש יסודי. הרופא מרח חומר מאלחש על החניכים ואז הזריק לי חומר כלשהוא. לאחר כמה שניות שהרופא זמזם לעצמו שיר לא מוכר, הוא התחיל לחפור לי בפה. למרות שהייתי בהכרה מלאה ויכולתי להרגיש את הכוח שהוא מפעיל, לא הרגשתי שום כאב.
אודות לחומרי הרדמה אנחנו מסוגלים לעבור בקלות הליכים רפואיים ולחזור לשגרת חיינו יחסית מהר. אולי לנו הדבר נראה כמובן מאליו, אבל עד לפני 150 שנה בערך שרופאים גילו את חומר ההרדמה האמיתי הראשון, כדי לבצע הליכים רפואיים קטנים כגדולים, השתמשו הרופאים באלכוהול ואו תוצרי אופיום (הרואין) שונים. ישנן עדויות גם על טכניקת ה"מכה בראש", שבה ניסה הרופא לגרום למטופל לאבד את ההכרה, פשוט על ידי מכה על הראש.
צילום: National Library of Medicine – History of Medicine
גם אז היה ברור שהשיטות האלה בעייתיות, לכן הליכים רפואיים רבים נעשו בהכרה מלאה כאשר כמה בחורים חסונים מחזיקים את המטופל שלא יתנגד ובטח גם בשביל שלא יברח משם. יש היסטוריונים שאומרים שלמרות שהניתוחים בדרך כלל הצליחו, במחצית מהפעמים הפציינט מת. מטופלים רבים מתו מהלם שחטפו תוך כדי הטיפול. ב-1842 כאשר ביצע רופא מנתח הדגמה חיה של שימוש באת'ר (דיאתיל את'ר) על מנת לבצע הרדמה כללית, ההדגמה עוררה עניין רב בקרב רופאים מכול העולם. מאותו היום עולם הרפואה השתנה מן הקצה אל הקצה, למנתחים היה שקט לבצע ניתוחים רבים ולשכלל שיטות וטכניקות.
צילום: @MSG
ישנם הרבה סוגים של חומרי הרדמה, ישנם כאלה שמוזרקים באזור מסוים על מנת למנוע תחושה באותו האזור, ויש כאלה שניתנים דרך הנשימה ומכניסים את המטופל למצב הדומה לקומה.
בהרדמה חלקית של איבר או אזור, משתמשים בחומרים אשר עוצרים את המעבר העצבי מהאיבר למוח. אחד החומרים שהתגלו ככאלה הוא קוקאין. תכונה זו של הקוקאין התגלתה במקרה כאשר האבקה נחתה בטעות על הלשון של כימאי שבדק את החומר (כן בטח). מאז קוקאין שימש רבות כחומר מרדים, וגם היום משתמשים בחומרים אשר דומים מאוד במבנה שלהם לזה של הקוקאין.
צילום: VisualHunt
בהרדמה מלאה משתמשים בחומרים מגוונים ובשילוב של עירוי לדם ושאיפה. בהרדמה מלאה המטופל לא באמת ישן. בהרדמה מלאה חסר ריצוד העיניים המהיר, המטופל משותק ולא יחווה חלום וגם לא יזכור כלום מזמן ההרדמה. לגורם זה יש מרכיב חשוב מאוד, לא מספיק שהמטופל לא ירגיש כאב, חשוב גם שלא יזכור כלום ממהלך הניתוח. ללא תכונה זאת של חומר ההרדמה, המטופל היה יכול לשמוע קולות או רעשים ולחוות תחושות רבות במהלך הניתוח. ניתוח הוא דבר טראומטי מאוד גם ככה, קשה לדמיין מצב שבו גם היינו זוכרים תחושות, ריחות או רעשים מהטיפול שעברנו.
צילום: Internet Archive Book Images
השאלה כיצד חומרים אלו עובדים עלינו היא שאלה לא פתורה. למרות שהרדמות מלאות קורות כמעט כל שנייה במקום כלשהוא בעולם, הרופאים מודים שהם לא ממש מבינים איך הן עובדות. הם יודעים שההרדמה עובדת ושבשימוש מושכל המטופל גם יתעורר ויתאושש לגמרי מההרדמה. מה שכן יודעים להגיד מניסויים ומחקרים רבים, הוא כי מרבית החומרים האלו משפיעים על המרחב שבין שתי סינפסות (המקום בו נגמר תא עצב אחד ותא עצב אחר ממשיך) על מנת להעביר את האות לכיוון המוח.
חומרי ההרדמה האלו משפיעים במיוחד על מעבר של חומר ספציפי שנקרא "גאבה". חומר זה בעיקר משפיע על חלק במוח שאחראי לרגשות שלנו ולחשיבה העמוקה. כשאזור זה מכובה, הגוף מרגיש בחוסר הערנות ומכניס את הגוף למצב הדומה לשינה. תפקיד המרדים בניתוחים הוא תפקיד רציני מאוד, אם יפשל ההשלכות לכך יהיו חמורות. במקרה הרע המטופל יתעורר באמצע הניתוח, במקרה הגרוע ההרדמה תהייה עמוקה מדי ותפסיק גם פעילות של איברים חשובים כמו הלב או הריאות, ובמקרה הגרוע באמת המטופל לא יתעורר בכלל.
צילום: US Army Africa
אני מאחל לכולנו שלא נזדקק לשום הרדמה, חלקית או מלאה אבל אם קרה משהו שמצריך הרדמה כדאי שנגיד תודה רבה להמצאה המופלאה הזאת, כי בלעדיה אפילו ביקור קטן אצל רופא השיניים היה הופך לסיוט שאפילו השטן לא ברא.
תגובה אחת