מדע וטכנולוגיה

האם האנושות תגווע ברעב: האם נציל את עצמנו מעצמנו?

אילו שינויים יש לעשות כחברה אנושית בכדי למנוע את הרעב העולמי?

בפרקים הקודמים: חלק א', חלק ב' דיברנו על האם אנחנו עתידים לגווע ברעב וכיצד הטכנולוגיות שלנו יצילו אותנו מעצמנו.
בפרק הזה והאחרון נדבר כיצד רצוי שאנחנו כחברה עולמית נפעל בכדי להציל את עצמנו. האם צריך להפסיק לאכול בשר? אולי בשביל לדוג יותר צריך לדוג פחות? וכמה מזון אנחנו זורקים לעזאזל?

אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות!

לא אמרה מרי אנטואנט מלכת צרפת האחרונה לפני המהפכה (המשפט הומצא בכדי להכפיש את משפחת המלוכה, בכלל, מארי אנטואנט ניסתה לעזור לעניים בצרפת). ללא קשר לאמירה של מלכת צרפת כולנו שמים לב לניגוד בין עשירים שאוכלים מנות שף ולרוב מתקשרים עם ראוותנות ובזבזנות, לבין העניים שאכלים אוכל זול אם ידם בכלל משגת.
אבל עד כמה ההבדל הזה גדול? מסתבר שאם ניקח את כל המזון אותו זורקות המדינות המתועשות הרי שנוכל להגיע למספר עצום של 670 מיליון טונות בשנה (חלקו לא מגיע מהצלחות שלנו בכלל, אלא מהשמדות יבולים מסיבות בריאותיות/כלכליות).

עד כמה עצום המספר הזה אתם שואלים? אז נכון לאוגוסט 2014 (ראו גיליון נשיונאל גיאוגרפיק) המספר הזה יכל להאכיל את כלל מדינות אפריקה שמדרום לסהרה. כן, אנחנו יכולים לחסל את הרעב ביבשת שהכי מקושרת לרעב.
טוב אבל לא באמת נצליח להביא את הבגט, שזרקנו אתמול כי הוא קשה מדי, בזמן כדי להציל את הילד הרעב באפריקה.
שום תכנית הגיונית לא תוכל לספק ולשנע מזון זרוק מיבשת ליבשת. תחשבו רק על כל האיסוף והשילוח והפיזור, ארמדות של ספינות ומטוסים שינותבו לטובת האירוע, לא הגיוני.

לאו"ם יש פתרון יצירתי יותר, יש איתנו עוד יצורים שמתחרים על אותו מזון ואלו הם כמובן בעלי החיים שאנו מגדלים למאכל. על פי התכנית אם נאכיל את חיות המשק שלנו במזון שאנו מבזבזים (לא רק במדינות המתועשות) נוכל לשחרר די דגנים (ששימשו להאכלת חיות משק) ל-3 מיליארד בני אדם. 
אז בתור התחלה לפחות בו נגמור את הצלחת.

צילום: Library Company of Philadelphia

רק נמלים ודגנים

בכתבה השנייה מהסדרה דברנו על כך שבשר בקר במושגים של השקעת מזון לקילו בשר, נמצא ביעילות הנמוכה ביותר ( 6.8) בעוד שדגים מפיקים 1 קילו בשר לכל 1.1 קילו מזון שמושקע בהם. מול העובדה הזו אנו עדים לעלייה בצריכת הבשר במדינות המתפתחות כגון: סין, מדינות אפריקה ומדינות דרום מזרח אסיה. אז אם נוכל לשנות כבר עכשיו את הדיאטה שלנו, אולי נוכל לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. כאן מתבקשות שתי דרכי פעולה:

  1. במקום להשקיע את הדגנים במזון מהצומח, בואו נאכל אותו ישירות, וכך נוכל להאכיל פי 6.8 יותר אנשים. זה יהיה גם יותר הומני וגם יותר יעיל. החיסרון העיקרי הוא תזונה דלת חלבון ו-B12 שבאופן טבעי מגיע מהחי בלבד. בנוסף, האם המדינות המתפתחות יסכימו לא לאכול בשר אחרי שאנחנו נהנו ממנו שנים רבות?
  2. במקום להשקיע בבשר בקר אולי נעבור לדגים? ואולי אפילו נלך צעד נוסף ונפיק חלבונים מחרקים, שבחלקם אחוז החלבון מגיע לקרוב ל- 50% מהמשקל. אפשר לקחת את החלבון הזה, להמיר אותו לחלבון שניתן להדפסה בתלת ממד ואולי נקבל המבורגר? באותו הטעם? ובלי הגועל?

צילום: Visual hunt

לדוג פחות, לדוג יותר

בפרק הקודם דיברנו על המהפכה הכחולה שיכולה להוות מקור הזנה יעיל ומהר לאוכלוסיית העולם, אבל לא צריך ללכת רחוק וליצור כל מיני פיתוחים טכנולוגיים חדשניים בשביל להגדיל את תפוקת הדיג. כפי שגילו הדייגים בחצי האי באחה קליפורניה, כל מה שצריך הוא להיות פחות תאוותנים. אי שם בתחילת המאה ה-20 חצי האי אשר מכונה לעתים "האקווריום של האוקיינוס" היה מלא במגוון רחב של בעלי חיים ימיים מלובסטרים ועד לווייתנים, מערכת אקולוגית פורה. עם השנים בעקבות דיג יתר, מצב הדגה התדרדר עד כדי כך שחלק מקהילות הדייגים שהיו שוכני קבע הפכו לנוודים בעקבות להקות הדגים המעטות שנותרו. אי שם מתוך המצוקה החליטו מספר כפרים שדי! הם מורדים! הם יפילו את ממשלת מקסיקו! (סליחה טעות, זה סיפור אחר..)

אי שם מתוך המצוקה החליטו מספר כפרים שדי! די לדוג! וכך עשו. הם עצרו את הדיג לתקופה מסוימת, רתמו למהלך כמה ארגונים שעזרו להם בשינוי כלכלתם ובהזנתם בזמן שהמערכת האקולוגית משתקמת, והפלא ופלא המערכת השתקמה ורשתותיהם החלו להעלות יותר דגים מבזמנים בהם עסקו בדיג יתר. מעבר לכך, בעלי חיים כגון לוויתנים החלו למשוך תיירים למקומות מסוימים ואיתם עוד מקור פרנסה.

צילום: VisualHunt

תלדו פחות

עזבו, תמשיכו כרגיל, הילודה במערב במגמת ירידה גם כך. למה? תחשבו שבני אדם היו מתים פחות או יותר כמו זבובים פעם. אישה הייתה יולדת שבעה ילדים רק בשביל לראות חמישה מתוכם מתים. אותה אישה המשיכה ללדת את אותה כמות ילדים גם כאשר המהפכה התעשייתית הגיעה ואיתה השיפור ברפואה ובתזונה. והנה מתוך שבעה ילדים שרדו שישה ואוכלוסיית העולם החלה לגדול. עם הכניסה לעידן המודרני נשים החלו לצאת לעבודה, הזמן לילדים פחת. הרצון לחיות, לטייל ולבלות עלה. הצורך בריבוי ילדים ירד והילודה הצטמצמה לשני ילדים ואפילו פחות.
רגע אבל זה לא מה שקורה בדיוק בעולם המתפתח ובעולם השלישי?

אי אפשר לומר שהם חווים את המהפכה התעשייתית באותו אופן אבל הם בהחלט רואים תמורות בטכנולוגיה וברפואה ולכן יותר ילדים שורדים במדינות אלו. אז בסה"כ מתי שהוא המדינות הללו יגיעו לשלב בו העולם המערבי נמצא, כמות הצאצאים תקטן והעולם יגיע לאיזון. השאלה היחידה כאן היא, מה יגיע קודם, הרעב או התהפכות המגמה בעולם המתפתח?

ואולי הרעב לא יגיע בזכות המאמצים של המהנדסים, המדענים, המדינאים וגם שלכם.

 

 

Article author

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים