הסוחר מוונציה: אנטישמי או פורץ דרך?
הכירו את המחזה הכי שנוי במחלוקת של שייקספיר.
זה לא סוד ששנאת יהודים הולכת היסטורית מאות שנים אחורה. בימי הביניים ובתקופת הרנסנס יהודים ברחבי אירופה נרדפו בשל דתם, והומצאו עליהם עלילות דמים שאם נחטא באנכורוניזם, נקרא להם אנטישמיים. יהודים נשנאו על ידי הכנסייה הקתולית משלל סיבות שזו לא הכתבה כדי להרחיב עליהן, אך הדבר התבטא בין היתר בתרבות ובכתיבה של היוצרים המוערכים ביותר של אותה תקופה.
היהודים גורשו מהאי הבריטי בשנת 1290 ולא שבו אליו אלא עשרות שנים לאחר מותו של ויליאם שייקספיר, ובכל זאת בסוף המאה ה-16 (מבלי לראות שום יהודי בחייו) שייקספיר כתב את אחת הקומדיות הכי שנויות במחלוקת שלו, "הסוחר מונציה". הקומדיה מתארת את חייו של שיילוק, יהודי מלווה בריבית, שמלווה לאנטוניו הסוחר כסף. על פי החוזה אם הוא לא יצליח להחזיר לו את כספו, אנטוניו ישלם בליטרת בשרו. כמה שנים לפני כן, בן זמנו של שייקספיר, כריסטופר מרלו, כתב את המחזה האנטישמי "היהודי ממלטה", שהציג את היהודי במלוא הקריקטורה הנוצרית של אותה תקופה: קמצן, מפלצתי ורוצח.
צילום: Internet Archive Book Images
יש לציין שבאותה תקופה באנגליה האליזבתנית, היו קשיים כלכליים שהובילו להחמרת הטינה כלפי זרים (וזה למרות שכף רגלו של יהודי לא דרכה על אדמת בריטניה מזה מאות שנים). שייקספיר הושפע ממחזהו של מרלו, ולמעשה שמו ההתחלתי של הסוחר מונציה היה "היהודי מונציה". ישנו דמיון בין דמותו של שיילוק לבין דמות הפנטלונה (העשיר והקמצן) מהקומדיה דל'ארטה, שבסופה לומד מטעויותיו וכולם מסיימים מאושרים. על פי אותו עיקרון, שיילוק במהלך המחזה רוצה לקיים את ההסכם ולקבל את ליטרת הבשר, למרות שמדובר בפעולה נגד ההלכה היהודית, מה שמעורר ריח של אנטישמיות.
צילום: tonynetone
עם זאת, בקריאה עמוקה יותר, נראה שהמחזה נכתב דווקא כביקורת על שטחיותם של הנוצרים בני זמנו של שייקספיר, שלא כתב מתוך בקיאות בהלכה היהודית, ובנה את דמותו של שיילוק כמשל חתרני. שאר הדמויות במחזה בוגדות, גונבות, משקרות ועוד, בעוד שיילוק רק מבקש לקיים את החוזה עם אנטוניו ולקבל מה ש"מגיע לו".
באחד הנאומים המיתולוגיים, שיילוק שואל בבית המשפט "אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו – לא נצחק? אם תרעילו אותנו – לא נמות? ואם תתעללו בנו – האם לא נתנקם?" שייקספיר נתן לשיילוק הצדקה להתנהגותו, והראה לראשונה את היחס המשפיל לו יהודים זוכים בגטו האיטלקי. בדרך זו לראשונה שייקספיר מציג דמות יהודי שיש לה מורכבות ועומק, ואינה הדמות המפלצתית רודפת הדם כפי שהופיעה במחזות כמו "היהודי ממלטה".
צילום: otterbeintheatre
אמנם, בסוף המחזה שיילוק מחליט להתנצר, מה שמסיים את הסיפור ב"סוף טוב", כך ששייקספיר עדיין נופל לתוך הקלישאה המסורתית שלהיות נוצרי זה הדבר הכי טוב. אך לאורך השנים, החל מהמאה ה-19, כשהחלו לגלם את דמותו של שיילוק ברצינות ולא במסגרת קומית וכדמות ליצנית, הדברים ששייקספיר באמת רצה להגיד באו אל קדמת הבמה.
צילום: EaglebrookSchool
למרות שעל פניו זהו מחזה אנטישמי בן תקופתו, הוא הציג מסר חתרני, והפך את הסיפור ללגיטימי מספיק כך שיועלה עד היום על בימות התיאטרון הישראלי והעולמי. בגרסה הקולנועית משנת 2004 השחקן האגדי אל פצ'ינו גילם את שיילוק ונתן חותמת סופית ללגיטימיות של הספר.
