בשמו המדעי ה-LSD (או החומצה הליסרגית דיאתילאמידית) נשמע תמים לכאורה( ידוע גם בשם ״אסיד״). עם הרכב כימי שמכיל פחמן, מימן ונתרן חמצני, לכאורה הוא לא שונה במיוחד מחומרים אחרים עם הרכב כימי דומה. אבל כמו שמתברר, בכימיה מאוד משנה כמה מכל חלקיק אתה מכניס במולקולה, ואם מכניסים את השילוב הנכון, החומר יכול להיות מאוד קטלני.
צילום: Wikipedia
החומר הומצא בשנת 1938 על ידי הכימאי השוויצרי ד"ר אלברט הופמן, שניסה לגלות שימושים רפואיים לפחמימן החנקתי של פטריית הארגוט (פטריה רעילה וטפילית שצומחת על דגנים). עם זאת, רק חמש שנים לאחר מכן, בתאונת מעבדה, ד"ר הופמן גילה את ההשפעות ההזייתיות של החומר, כשספג אותו בטעות דרך האצבעות.
צילום: dertrick
מהר מאוד החומר הוכנס לשימוש על ידי חברת תרופות בשם "סנדוז" לצורך טיפול פסיכיאטרי (כבר בשנת 1947 למעשה), ונועד לשימוש פסיכואקטיבי, שבו מעוררים את פעולת המוח כדי לטפל בהפרעות. בהתאם, כשנודעו השפעותיו, החוגים הרפואיים החלו להשתמש בחומר לשעות הפנאי. גם בישראל נעשה שימוש בסם כדי לנסות לטפל בהפרעות נפש, למשל על המשוררת המנוחה יונה וולך, שתיארה את ההשפעה בשירה "אם תלך למסע LSD" בשנת 1965.
צילום: greg westfall.
למרבה האירוניה, אחת ההשפעות האפשריות של הסם הוא לעורר פסיכוזה אצל אנשים עם נטייה לכך. התפרצויות מחלות נפש קורות בעיקר בסוף שנות העשרה, ובתחילת שנות ה-20 לחיים, גיל שיש לו התאמה לתקופה בה בד"כ מתחילים להשתמש בסמים, מה שמגביר את הסיכונים. סכנה נוספת היא "פלאשבקים" שמתעוררים ימים לאחר נקיטת הסם, ועל פי דיווחים חריגים גם זמן רב לאחר מכן, אך קשר סיבתי מדעי לזה עדיין לא בוסס.
צילום: Activedia
בשנות ה-50 החל פרויקט לא חוקי של ה-CIA שנהג לתת את החומר לאנשים בלי ידיעתם כדי לבדוק את ההשפעה. עם זאת, בשנות ה-60 התרופה, שעדיין הייתה בבדיקות אצל ארגון המזון והתרופות בארה"ב, הפכה לכלי מרכזי במאבק של תנועת הנגד ולמתנגדי מלחמת ווייטנאם. במהרה הסם נכנס למיינסטרים, והחל להדאיג את הממשל האמריקאי. ההשפעה על ההמונים הייתה כה גדולה שהממשל ביקש להפסיק את משלוחי הסם.
צילום: PublicDomainPictures
ב-1968, בעיצומה של המלחמה הקרה, הסם הוצא מחוץ לחוק. זו הייתה אחת הדרכים בה הממשל האמריקאי נאבק במתנגדי מלחמת ווייטנאם. בעקבות ארה"ב שאר העולם הוציא את הסם מחוץ לחוק. גם בישראל, הסם מצוי ברשימת הסמים המסוכנים ואסור לשימוש או החזקה כבר מתחילת שנות ה-70. רק בשוויץ, המשיכו להשתמש בסם לצרכים פסיכיאטריים עד שנת 1993. עם זאת, בשנים האחרונות המחקרים על ההשפעה של הסם מתחדשים במטרה למצוא שימושים רפואיים, כמו גם רוחניים לסם.
