בעולם החי ישנם בעלי חיים רבים אשר משתמשים בבעל חיים אחר כאינקובטור לצאצאיהם, רובם משתקים את הקורבן וזה בדרך כלל גוסס לאיטו. ייחודה של שיטת הרבייה של צרעות אלו היא המיומנות, הדיוק ורמת התחכום. מילוני שנים של אבולוציה אשר שיכללו את אופן עקיצתה והרכב הארס, הביאו את הצרעה למעמד של מנתחת המוח הטובה ביותר בעולם החי. הצרעה משפיעה על התנהגות התיקן ובכך משאירה אותו בחיים, לפחות עד שיהפוך למזון לזחל הצרעה הצעיר.
צילום: Muhammad Mahdi Karim
כשהצרעה בשלה להעמיד צאצאים היא תחפש תיקן אמריקאי, כשתפגוש הצרעה את התיקן היא תעקוץ אותו פעמיים, פעם ראשונה באזור החזה, עקיצה זו משתקת באופן זמני את רגליו הקדמיות, והיא מעין "זריקת ההרדמה" לפני האירוע המרכזי. לאחר שהתיקן משותק בצורה חלקית ותנועתו מוגבלת עוקצת הצרעה פעם נוספת, הפעם את ראשו של התיקן. בעבר חשבו שהצרעה מזריקה לראשו של התיקן רעלנים אשר משפיעים בצורה גסה על תפקוד המוח. היום כבר יודעים לומר שהעקיצה מכוונת בדיוק ברמת הגנגליון(צביר תאי עצב) הספציפי ומכילה נוירו-טוקסינים שונים (רעלנים המפריעים לפעילות החשמלית התקינה של העצבים).
צילום: Internet Archive Book Images
מעבר למיקום הדקירה המדויק, גם כמות הארס חייבת להיות מדויקת להפליא, יותר מדי ארס והתיקן ימות, מעט מדי והוא לא ישפיע. מיד לאחר העקיצה מתחיל המקק בניקוי קדחתני של גופו למשך כ30 דקות, נראה שהדופמין שנמצא בקוקטיל הארס, הוא שגורם למקק להתנהגות זו, שכל מטרתה היא להכין את התיקן לקליטת הדייר החדש ולוודא שיהיה נקי מפטריות וטפילים שונים.
צילום: JMGM
לאחר טקס הניקוי מושכת הצרעה את המקק באחד ממחושיו למחילה, המקק אשר שרוי במין היפנוזה, לא מסוגל להתנגד והולך אחריה כמוכה ירח. לאחר שהתיקן נכנס למחילה, מטילה הצרעה ביצה אחת על התיקן וסוגרת אותו במחילה, זאת בכדי שהתיקן לא יהיה טרף קל ביחד עם דור העתיד, הזחלים של הצרעה. הזחל אשר בוקע מן הביצה ניזון מאבריו הפנימיים של התיקן בעודו חי, לאחר כשמונה ימים מתגלם הזחל בתוך התיקן, וממנו תצא צרעה בוגרת אשר תתחיל את התהליך מההתחלה.
יכולת כירורגית מסובכת זו לא נרכשת אלא מולדת, הצרעה שזה עתה נולדה כבר "יודעת" בדיוק מה עליה לעשות וכיצד.
2 Comments