מתיחת שפה
צילום: Gusjer
עבורנו זה אולי נראה קיצוני אבל בשבטים אפריקאיים כמו מקונדה, סרה ולובי הרחבת השפה נחשבת לקישוט יפה, ועל פי מקורות רבים מאמינים כי גודל הצלחת מסמל את המעמד החברתי או הכלכלי.
ממצאים ארכיולוגים מראים כי קישוטי שפתיים הומצאו באופן עצמאי לא פחות משש פעמים בסודן ואיתיופיה (8700 לפנה״ס), באמריקה בתיכונה (1500 לפנה״ס) ואקוודור (500 לפנהס), כיום מסורת זו נשמרה על ידי מספר שבטים החיים באפריקה ובאמזוניה.
מתיחת השפה נעשית בשפה העליונה או התחתונה ולפעמים גם בשתיהן, כדי למתוח את השפה נאלצים בני השבט לעקור בין 2-4 שיניים קידמיות, לנקב את השפה ולשים דיסק. הדיסקים בדר״כ עגולים ועשויים מעץ או חרס.
צילוק הפנים
צילום: gbaku
תופעת צילוק הפנים נפוצה לאורך סודן וסימני הצלקות על פניהם של בני שבט הדינקה נחשבים לקישוט וסימן ההיכר של השבט. רוב ילדי שבט הדינקה לא יבכו, יזוזו או יגיבו לכאב בזמן ששמאן מקומי יקרב סכין לוהטת לפניהם, כי אם יראו סימן כלשהו לכאב הם יאבדו את מעמדם בקהילה. בדרום סודן גברים משבט הדינקה מצלקים את פניהם 3 צלקות בצורה של קווים מקבילים לאורך המצח. צלקות אלו מסמלות את האומץ שלהם ומקבלים אותם כאשר הם מגיעים לגיל הבגרות.
הארכת צוואר
צילום: forum.linvoyage.com
כבר בגיל חמש מתחילות ילדות שבט פדאונג אשר נמצא בצפון תאילנד לענוד טבעות צוואר, ומדי שנה ממשיכות להוסיף טבעות עד שבבגרותן עונדות כ-25 טבעות. בעקבות הלוק המיוחד נשי השבט קיבלו כינויים כמו ״ארוכות הצוואר״ או ״נשי הג׳ירפה״. לפי המיתוס אם הטבעות יוסרו – הצוואר שלהן ישבר כי לא יוכל לתמוך בכוחות עצמו בראש, אך הדבר אינו נכון ולמעשה הטבעות מפעילות לחץ ומשקל על כתפיהן ועצם הבריח יורדת בהדרגה – מה שעושה רושם שהצוואר מתארך.
ניקוב הלחיים
צילום: Andaman4fun
אחד הטקסים הנפוצים בפסטיבל הצמחוני באי פוקט, תאילנד הוא כניסה לטראנס וניקוב הלחיים. במהלך הטקס התאילנדים המקומיים מתעלמים מהכאב כדי להראות לעולם שהם הופכים לבוגרים. הפסטיבל מתקיים בכל שנה בחודש אוקטובר וכחלק מהמסורת, בכל בוקר במשך עשרה ימי פסטיבל מתקיימת תהלוכה בה התאילנדים המקומיים לצד חסידי דת ומדיומים מנקבים את לחייהם בעזרת חפצים חדים, בעיקר מתכות. למרות שחלק חושבים כי הפצעים מהטקס מגלידים לאחר סיום הפסטיבל מופיעות על פניהם צלקות חדשות מידי שנה.
הרחבות באף
צילום: Doniv79
אנשי שבט אפטאני חיים במחוז ארונצ'אל פראדש בצפון מזרח הודו. נשות האפטאני נחשבו ליפות ביותר מבין נשות השבטים באזור, למעשה כל כך יפות שזה היה מביא צרות והן היו חייובות להפוך את עצמן לפחות מושכות. בעקבות זאת החלו בנות השבט להחדיר לנחיריים פקקי עץ גדולים ודרך כך למנוע משבטים אחרים לנסות לחדור אליהם. מסורת זו כבר איננה קיימת כיום בשבט שמונה כ-26,000 בני אדם, אך עדיין ניתן לראות על פרצופן של חלק מזקנות השבט פקקים בנחיריים.
כריכת רגליים
צילום: Wikipedia
כריכת רגליים או רגלי לוטוס ( "שאנזו" ) הוא מנהג אשר היה נפוץ בסין עד תחילת המאה ה-20, בו קשרו רגלי ילדות צעירות (לרוב בגילאי 7-4) על מנת למנוע את גדילתן ולהעניק להן מראה שייחשב אידאל של יופי. כריכת בד סביב הרגל כשהיא מקובצת הביאה לשבירת עצמות הרגל, ושמירת גודלה של הרגל כך שלא יעלה על 10 – 15 ס"מ. כריכה זו ניוונה, עיוותה ועיקמה את כפות הרגליים והביאה לשיתוקן. בתקופה ההיא כריכת הרגליים נחשבה כדבר יפה ומקובל. רגליים כרוכות שגודלן 7 ס״מ נחשבו לאידיאל וקיבלו את הכינוי ״רגלי לוטוס מוזהב״, ואילו רגליים שגודלן גדול יותר (עד 15 ס"מ) כונו רגלי לוטוס מוכסף.
צילוק הגוף
צילום: Rod Waddington
למרות העובדה שצילוק הגוף יכול להמצא בתרבויות רבות בעולם, הוא נפוץ ביותר בקרב השבטים היושבים על נהר ספיק אשר נמצא בפפואה, גינאה החדשה. כחלק מטקס המעבר לבגרות, זקני השבט חותכים בעזרת להבים את עורם של הבוגרים החדשים. טקס זה נמשך כמספר שבועות וכולל בתוכו כאב רב והשפלה פומבית. הצילוק אמור לחקות את מראה עורו של תנין ובני השבט מאמינים כי התנין יטרוף את כל הילדותיות שנשארה בגופם ובכך יהפוך הנער לבוגר.
הרחבות באזניים
צילום: Rod Waddington
הרחבה הינה תהליך בו מגדילים ומרחיבים את קוטרו של נקב מסוים, במקור הרחבת אזניים נעשתה מטעמיים דתיים ותרבותיים אך לא ניתו לומר מי הראשון לעשות את זה מפני שאנשים מכל העולם נמצאו מקשטים את גופם בצורה זו בתקופות עתיקות. עצם, קרן, עץ או אבן הם הכלים הפופולארים שבהם השתמשו כדי להרחיב את החורים. כמו כן נמצאו חומרים אורגניים אחרים כמו שיניים, צדפות וציפורניים אשר התאימו בצורתם ולא היו זקוקים לעיבוד מסויים.
כדי לראות הרחבות באזניים לא צריך לנסוע רחוק, התופעה נפוצה בקרב רבים בעולם המערבי וניתן לראות רבים מקשטים את אזניהם בעגילים רחבים בקוטרים שונים העשויים עץ, כסף או סיליקון.
קשירת גולגולת
צילום: Wikimedia
עיוות גולגולת מלאכותי, הידוע גם בשם "השטחת הראש״ או ״קשירת ראש״, היא שיטה אשר מטרתה היא שינוי צורתה הטבעית של גולגולת האדם בצורה מכוונת.
הגולגולת יכולה להיות שטוחה, מוארכת, מעוגלת או יצוקה לתוך צורה של קונוס.
התהליך התבצע בדרך כלל כחודש לאחר הלידה ונמשך כשישה חודשים, אך יכול להמשך גם מספר שנים עד שמגיעים לתוצאה אותה חיפשו.
כדי להגיע לתוצאה הרצויה השתמשו בלוחות או רצועות דקות של תחבושת אשר קשרו לגולגולת.
קשירת גולגולת היה מנהג פופולרי שנעשה על ידי ההונים והתפשט באירופה בתקופת האימפריה הרומית, והיה פופולרי במיוחד בגרמניה.
דוגמאות מוקדמות של עיוות הגולגולת נמצאו עד כה מתקופה 45,000 לפנה״ס, כמו כן, נמצאו גם גולגלות קשורות של הניאנדרטלים בדרום מערב אסיה.
תהליך קשירת הגולגולת עדיין מתקיים היום בעוד מספר מקומות, כמו ונואטו – אי בדרום האוקיינוס השקט.
חידוד שיניים
צילום: Wikipedia
במהלך ההיסטוריה שינוי גוף כמו חידוד השיניים היה נפוץ בקרב תרבויות רבות, זהו תהליך שבו משייפים באופן ידני, בדרך כלל, את השיניים הקידמיות עד שהן הופכות למחודדות. למרות שהתהליך היה קיים במספר תרבויות, בכל תרבות היה מניע אחר לשיוף השיניים. לדוגמא בבאלי האמינו כי השיניים מסמלות קנאה, כעס ודברים שליליים נוספים, במקומות אחרים נהגו לחדד את השיניים כטקס מעבר מילדות לבגרות. שבט האבורג׳ינים נהגו בדומה לשבטים סודניים, ושבטים בויאטנם נהגו לשייף את השיניים מסיבות רוחניות. אצל בני שבט המאיה השיניים לא רק חודדו, אלא עוצבו בצורות שונות על מנת להבדיל בין מעמדות. בשבטים רבים נוספים, שייפו את השיניים כדי לחקות חיות כמו בשבט וואפארה שבאפריקה, שם חידדו את השיניים על מנת לדמות שיני כריש.
חידוד שיניים היא תופעה הקיימת גם בעולם המערבי וניתן לראות בני אדם רבים אשר חידדו את שיניהם למטרות קישוט הגוף ללא עניין תרבותי או דתי.
בקנדה יש רופא שיניים די מבוקש, אשר מתמחה בחידוד השיניים לצורת שיני ערפד:
ומנגד השיטה העתיקה – לא לבעלי לב חלש – סרטון המציג חידוד שיניים באפריקה
