לנקבות גמל שלמה יש הרגל לאכול ולהרוג את בן זוגן במהלך קיום יחסי מין, שזה די מבאס עבור זכרי הגמל שלמה. או שאולי לא?
מחקר חדש ומרתק מראה שההקרבה הזאת למעשה מעניקה לזכרים יתרון רבייה ייחודי. קניבליזם מיני בקרב גמלי שלמה הוא נושא שנחקר רבות, אבל מדענים עדיין לא בטוחים מהי הסיבה לכך. מחקר חדש שפורסם בירחון של האגודה המדעית המלכותית של לונדון ראה שנקבות שאוכלות את בן זוגם לאחר יחסי המין, מפיקות יותר ביציות מאלה שלא. בנוסף, על ידי אכילת הזכר, הנקבה האלמנה מבטיחה שהזכר עדיין מכלכל את הצאצאים, למרות שהוא כבר מת (כשהיא אוכלת אותו, הצאצאים ניזונים ממנו).
אצל גמלי השלמה, כ25% מכל המפגשים המיניים נגמרים במוות של הזכר. הנקבה מתחילה בדרך כלל בנשיכת הראש של בן זוגה, וזוללת את דרכה למטה משם. באופן מדהים, זה מהווה כ63% מהדיאטה שלה במהלך עונת הרבייה. מדענים שיערו אם זאת דרך הישרדותית של הנקבה לקבל ארוחה מהירה בשלב קריטי של רבייה, אך השערה זאת נשארה לא מוכחת. בכדי לראות אם זה אכן המקרה, המדענים שתלו חומצת אמינו רדיואקטיבית הניתנת לאיתור בתוך צרצרים, שניתנו כמאכל לגמלי השלמה הזכרים. כל אחד מהזכרים האלה זווג עם אישה, ורק חצי מהם הוצלו מהמאהבות המסוכנות שלהן ברגע האחרון. החצי השני אמנם… ובכן אתם יודעים מה קרה לחצי השני.
לאחר מכן המדענים החלו לבחון את הפוריות אצל כל נקבה. על ידי מעקב אחרי החומצה הרדיואקטיבית בגוף של הנקבות, הם יכלו למדוד את התרומה המדויקת של כל זכר. זכרים שנטרפו העבירו כמעט 90 אחוז מהחומצות הרדיואקטיביות שלהם, בזמן שזכרים שהוצלו העבירו כ25%, שעברו בזמן הגמירה של הזכר.
כמות משמעותית של חומצות רדיואקטיביות הועברו לצאצאים, כלומר הם עוכלו לחלוטין על ידי האישה. זה אומר שבנוסף לנוזלי הגמירה של הזכר, רקמות הגוף שלו שנאכלות, משמשות גם הן לייצור ביציות. הזכר, על ידי מותו, מספק תזונה לצאצאים שלו. פרט נוסף ומעניין, הנקבות אשר אוכלות את בני הזוג שלהן מפיקות יותר ביצים מאלה שלא. בממוצע, נקבות קניבליות מייצרות כ88 ביציות, כשאלה שלא אוכלות מייצרות כ37. זהו הבדל גדול, שנותן לזכרים הנטרפים יתרון רבייה משמעותי להמשיך את שושלתם.
צריך לזכור כמובן שזכר שלא נטרף יכול להמשיך להפיץ את זרעו ולהתרבות מספר פעמים, שזה מן הסתם יכול להיות גם יתרון רבייה משמעותי.
ואנחנו נותרים עם שאלה אבולוציונית שהמדענים יצטרכו להמשיך ולחקור.
