עבורי סרטי מארוול תמיד ישארו אסקפיזם טהור משיגרה יום יומית אפרורית. במהלך השנים האחרונות תמיד ידעתי למה אני נכנס, לטוב ולרע. הרי אם הנוסחה לא מקולקלת, למה לתקן?
אני כן מוכן לציין שרוב לא קטן מהסרטים מרגיש כמו שיעורי בית לקראת הסרט הכי חשוב אליו חתרו במהלך העשור האחרון (כנראה שמעתם עליו, "הנוקמים: סוף המשחק"), אז נכנסתי ל"קפטן מארוול" עם ציפיות נמוכות ויצאתי, איך לא, מבודר, אך גם מוכן להודות שמשהו בו מפוספס.
הכול כאן בטוח מידי, וכל פרט ממלא את תפקידו בשעתיים של בדיחות בינוניות וסצינות אקשן סבירות. ההפתעה היחידה ששומרים בשרווול החבר׳ה במארוול, ככל הנראה תפתיע רק את המעריצים השרופים. לפוסטר של הסרט יש יותר סטייל וסגנון מאשר הלוק האפרורי ששוטף אותו ברוב הסצנות שלו.
העובדה שהחליטו למקם אותו בניינטיז, מתגלה כחסרת פואנטה כאשר הייתה רק סצנה אחת שניצלה את תקופת הזמן כמו שצריך. ברי לארסון מנסה כמיטב יכולתה לעבוד עם מה שיש לה, לקח לי מעט זמן להתרגל אליה בשל היותה יותר מוכרת כשחקנית דרמטית. בין הדברים היחידים שהצליחו לעבוד בשבילי בסרט היתה הכימיה בין לארסון לבין סמואל ל. ג'קסון שהצליחו לספק את הרגעים היותר מבדרים שהיו לתסריט להציע.
צילום: Gage Skidmore
לא יקרה דבר אם תחליטו לדלג על "קפטן מארוול", הוא לגמרי מותאם יותר לצפייה ביתית כאשר יצוץ באחד מן ערוצי הסרטים בטלוויזיה בערב יום שישי. תשמרו על הכסף שלכם לקראת החודש הבא..
אוהבים קולנוע? מחפשים עוד ביקורות סרטים מעמיקות ומקצועיות? לחצו כאן לכל הביקורות מבית אתר באמפר!
