מרבית האנשים אינם יודעים שעד שנות ה-50 המוקדמות, הבננה העיקרית שיוצאה לכל העולם הייתה מסוג "גרוס מייקל", שהייתה מתוקה יותר והחזיקה מעמד יותר זמן בהשוואה לבננות שאנו אוכלים היום. הבננה גודלה בעיקר במרכז אמריקה, אך בשנות ה-50 של המאה ה-20, התפרצה "מגיפת פנמה", שבעצם הייתה פטריה שהשמידה בננות, ועד שנת 1965 כמעט הכחידה את הסוג הזה של הבננות, ולא אפשרה למגדליה להמשיך לגדלה בכמויות הנדרשות כדי לייצאה לכל העולם. מחלת הצמחים נקראה כך כיוון שתחילה הופיעה בפנמה ולאחר מכן התפשטה למקומות גידול אחרים.
צילום: Wolk9
הקושי העיקרי בהתמודדות עם המחלה עבור הפרי היה העובדה שבננות למעשה לא מתרבות, אלא הן פרי "מהונדס גנטית". המרכאות הן כיוון שלא הייתה מעורבת הנדסה גנטית אמיתית ביצירתן, אלא שהן כולן פשוט שיבוט של בננה אחת, שהייתה הבננה הראשונה שהייתה מתוקה מספיק וראויה למאכל המונים. דווקא מהסיבה הזו הפירות התקשו להתמודד עם המחלה, מצד אחד התאים שלהם לא היו בנויים למוטציות כאלו, ומצד שני, המחלה לא נתקלה באתגרים אמיתיים בחיסול הפירות.
הבננות אותן אנו אוכלים היום הן בננות קוונדיש (Cavendish), אך בשנת 2015 התגלה שמחלת פנמה עברה מוטציה ותוקפת כעת גם את הבננות הללו. נכון לשנת 2015 המחלה עדיין לא התפשטה לאמריקה הלטינית, אך מגדלי בננות ברחבי היבשת מבקשים את עזרת הממשלות בכדי למנוע את ההכחדה.
צילום: wgbieber
הפטריה שמאיימת על הבננות כיום היא כה חמורה, שהיא לא מאפשרת לבננות לספוג מים, ולכן העצים מתים מבפנים. כמו כן, כיוון שהפטריה נמצאת בקרקע, הפתרון היחיד הוא לשרוף את כל מטע הבננות ולהתחיל מחדש עם מטע אחר. המחלה תקפה עד כה אזורי גידול נרחבים באסיה, אפריקה ואוסטרליה וניצנים ראשונים שלה מופיעים בדרום אמריקה. על כן, מדענים עובדים במרץ כדי למצוא זן חדש של בננות שיתאים לגידול המוני.
הבעיה עם זה היא העובדה שבננות לייצור המוני צריכות לעמוד בכמה תנאים: הן צריכות להיות מתוקות ואכילות מספיק, הן צריכות להבשיל בזמן הנכון, וצריך שיהיה אפשר לשבט אותן באופן יעיל ומהיר. למרבה הצער לא כל זן של בננות יכול לעמוד בכל הקריטריונים, ולכן מדענים מנסים להנדס בננות בצורה גנטית כך שתהיינה עמידות בפני מחלת פנמה, וגם שתוכלנה להתאים לייצור המוני, כפי שהיה עד היום.
צילום: PublicDomainPictures
