נוכלות עם סגנון
עידו הלמן בא עם ציפיות סבירות לקומדיה החדשה של רבל ווילסון ואן האת'וויי והתאכזב.. מדוע?
דווקא רציתי לראות את 'נוכלות עם סגנון', הרימייק בהיפוך מגדרי ל'נוכלים עם סגנון' מ-1988 (שבעצמו הוא רימייק לסרט ישן יותר). אני מחבב מאוד את אן האת'וויי ואת רבל ווילסון והטריילר היה די חמוד ומצחיק. התעלמתי מהביקורות הקטלניות ונכנסתי לאולם, מצפה לקומדיה שלמרות הכול תהיה די מצחיקה.
ובכן, טעיתי.
יש כמה קטעים מצחיקים ב'נוכלות עם סגנון', אני מודה, במיוחד במערכה הראשונה. אבל מהרגע שהמערכה השנייה מתחילה והעלילה מקבלת קצב (שתי נוכלות מנסות לעקוץ איזה ילד בן 12 שפיתח אפליקציה. באמת) הסרט נהיה יותר ויותר מביך. רבל ווילסון אומנם רגילה להופיע בקומדיות מבוכה שכאלה ולרוב היא אפילו די מוצלחת בהן אבל אן האת'וויי נותנת תצוגת משחק שגורמת לצופה להתקפל במושב בתנוחת עובר ולקוות שזה ייגמר כבר.
'נוכלות עם סגנון' זהו הסרט הראשון של כריס אדיסון, שבעברו ביים כמה פרקים של הסדרה המשובחת 'ויפ'. בסרטו הראשון הוא מפגין חוסר כישרון מדהים בכול הקשור לביום בדיחות ותזמון קומי. הסרט אומנם נמשך רק שעה וחצי אבל ההרגשה היא של סרט באורך 3 שעות. משום מה הסרט מרגיש נורא איטי ומשעמם כשכול בדיחה נלעסת ונרמסת מכול כיוון עד שתוהים אם היא הייתה אמורה להיות מצחיקה מלכתחילה.
'נוכלות עם סגנון' הוא בזבוז של פופקורן טוב, כסף שהושג בעמל רב וזמן יקר. הוא לא שווה את זמנכם במיוחד גם אם אתם אוהבים את רבל ווילסון ואת אן האת'וויי. מחפשים סרט באמת מצחיק עכשיו בקולנוע? לכו ל'מה הסיכוי?'.
