מרי פופינס חוזרת
אז איך 'מרי פופינס חוזרת'? האם היה שווה לחכות 54 שנים?
'מרי פופינס' המקורי מ-1964 הוא קלאסיקה. הוא כול כך קלאסיקה שלקח לאולפני דיסני לא פחות מ-54 שנים (!) לעשות לה המשך (לספר 'מרי פופינס' יש כמה המשכים אגב). היות וג'ולי אנדרוז, ששיחקה את מרי פופינס בסרט הקלאסי, כבר בת יותר מ-80 ומיתרי הקול שלה במצב לא טוב, לקחו לה מחליפה. הפעם את מרי פופינס משחקת אמלי בלאנט המקסימה ואכן זו בחירה טובה. לבלאנט בסרט יש הרבה מאוד חן, כישרון וקסם והיא מצליחה להיכנס לנעליים הגדולות של אנדרוז מהסרט המקורי.
ואיך הסרט עצמו? מאוד נהנתי.
כמובן, אתם בטח רוצים לשאול איך הסרט החדש לעומת הסרט המקורי. אי אפשר ממש לענות על השאלה הזאת. הרבה מים זרמו בירקון מאז 1964 וקשה לי להשוות סרט מ-2018 לסרט מלפני יובל וקצת. כמו בסרט המקורי, התסריט לא מדהים והוא מורכב בעיקר ממפגשים של מרי פופינס וילדי משפת בנקס עם טיפוסים צבעוניים ומשונים (ביניהם מריל סטריפ שמופיעה בסרט בדיוק לסצנה אחת). תחכום לא תמצאו פה אבל כן תמצאו מלא שירים וריקודים.
השירים והריקודים של 'מרי פופינס חוזרת' פשוט נפלאים. כחובב מיוזיקלס מצאתי את השירים בסרט נהדרים. מיד אחרי הסרט חיפשתי את הפסקול באייפון וכבר יותר משבועיים שאני שר ורוקד לצלילי הפסקול המופלא של הסרט. הכיאוגרפיה המורכבת, המילים הפשוטות והלחנים המדהימים הופכים את הצד המוזיקלי של 'מרי פופינס חוזרת' לחוויה סוחפת.
אני לא יודע אם הסרט החדש יהפוך לקלאסיקה כמו הסרט המקורי, אבל אם יש בכם אהבה לנוסטלגיה או שפשוט בא לכם לראות מיוזקל מחמם לב בימים קרים אלו, 'מרי פופינס חוזרת' היא האופציה הכי טובה עבורכם שיש כרגע בקולנוע.
