סרט הפתיחה האחרון של פסטיבל הקולנוע הצרפתי, "לשחות או לא להיות". היה מועמד לעשרה פרסי סזאר (האוסקר הצרפתי), ומכיל בתוכו אנסמבל של מיטב שחקני צרפת ביניהם: פיליפ קטרין, מת'יו אלמריק, גיום קאנה, בנואה פולוודה ועוד. מה שהתחלה נראה עוד כמו קומדיה צרפתית סטנדרטית, לאט, לאט מעצב את עצמו כתוצר יותר ייחודי. ולבסוף, למרות שהוא לא מתעלה מעל הקומדיה הטיפוסית, הוא מצליח עדיין לספק את הסחורה.
מהפתיחה היפהפייה מבחינה ויזואלית שלו, ניתן לראות כי הלב של הסרט נמצא במקום הנכון. הקושי היום – יומי בחיינו למצוא את יעודנו בחיים, מתסכל ומעט מחרפן. כפי שמתארת אחת הדמויות: "עיגול לא יכול להיות מותאם לריבוע ולהפך". זאת אומרת כי בחירתנו לעיתים יכולה להיות מושפעת מהחברה שיכולה להסתכל עלינו בעין צרה, הרי על פי הדמויות המשניות כאן, שחייה אומנותית היא קודם כל ספורט לבנות.
על אף האנסמבל הגברי, יש שחקנית אחת אשר מבחינתי הצליחה לגנוב מכולם את אור הזקורים, ליילה בקטי המאמנת הקשוחה בעלת הלב שמשותקת לכיסא גלגלים. כל סצנה שהיא הייתה נוכחת על המסך הקהל לא הפסיק לצחוק, ובצדק! כל שאר ההומור של ״לשחות או לא להיות״ מגיע מהכימיה של הקאסט הגברי, המצליחים להישען זה על זה בגלל אישיותם הכובשת.
צילום: 3D floor sticker – YeJun
כל דמות אחת טובה, מפותחת ומצחיקה חייבת את ההפך שלה. הדוגמא הכי מעצבנת חייבת להיות דמותו של הבחור האפריקאי, שמתויג כאן כבדיחה מהלכת – מי הוא בכלל, והוא אינו דובר צרפתית. בנוסף ישנה עוד דמות נוספת שצצה כסוג של דאוס אקס מכינה. בגלל ריבוי הדמויות כאן, לוקח לסרט זמן עד שהוא מצליח לאחוז בעלילתו, כאשר בחצי שעה הראשונה שלו הוא מזגזג בין סיפורי הרקע של הדמויות השונות.
"לשחות או לא להיות" הוא סיפור אנדרדוג קלאסי ומהנה. למרות שקטעיו הדרמטיים לקו במעט מיומנות, לא אשקר ואגיד שמצאתי את עצמי לרוב נשפך מצחוק הודות לכימיה של האנסמבל ומבחינתי ״לשחות או לא להיות״ לגמרי שווה צפייה.
