לייף סטייל

כל מה שאת צריכה לדעת לפני ביקור בחדר מיון

אז מסתבר שביקור בחדר מיון יכול להיות גם חוויה חיובית. איילת נאור השתחררה מאשפוז ויש לה כמה מסקנות מפתיעות.

כל אישה (ואולי גם גבר אבל זה לא בתחום המומחיות שלי) בהגיעה לגיל ארבעים, צריכה לבקר פעם בשנה בחדר מיון.

רצוי בבוקר, רצוי להרגיש חולה אך לא מדי, התקלחי לפני, לבשי בגדים פשוטים אך כאלו שתרגישי בהם נוח, נשית אך לא סקסית, נאה אך מעט כואבת. הגיעי לשם בכוחות עצמך, לא באמבולנס, סעי ברכב, רצוי שלך הפרטי.

למה בבוקר? רוב האנשים עובדים בשעות הבוקר. הם עסוקים בניהול זמנם ומתפנים לכאביהם רק אחרי שעות העבודה. ולכן כאבים מיוחדים או חולשה יוצאת דופן ידוכאו לרוב על ידי כדור או כוס תה. בשעות הבוקר, אם לא נפלת על מקרה של תאונה קטלנית, פיגוע או וירוס המוני, תגיעי לחדר מיון שקט, ולצוות משועמם המחכה להעניק לך טיפול V.I.P בדיוק כמו זה שאת ראויה לו.

למה ברכבך הפרטי? הגעה ברכבך הפרטי משמרת את תחושת השליטה במידה הראויה. חולה אך בשליטה, כואבת אך לא נטולת עמוד שדרה. זאת להבדיל מנסיעה באמבולנס שבה את מוסרת את עצמך באופן מוחלט לידיהם של פרמדיקים הפועלים לפי סדר פעולות קבוע ובלתי גמיש, בו הם ישכיבו אותך על אלונקה וישאלו שאלות מביכות. תחושה מיותרת וברוב המקרים מעט פאתטית.

החני את רכבך בחניון הקרוב ,כנסי דרך דלת חדר המיון והתחילי במסע.

צילום: paulbr75

כך עשיתי אני. לא התכוונתי לגשת לשם, בחיי שלא התכוונתי. אני, כמו רובנו הנשים, אף פעם לא חולה. שולטת בגופי, חסונה, אוכלת בריא ושוחה במידה. נכון, לאחרונה שתיתי מעט יותר מדי, עישנתי, ביליתי עד שכאבו לי כל השרירים בבוקר שלמחרת, אבל בסך הכל, בריאה. אלא שבוקר אחד קמתי עם כאב מוזר בבטן, שהתפשט לחזה, לחגורת הכתפיים ,לגרון, לחניכיים ולשיניים. לרוב, במצבים כאלו אנחנו במקרה הטוב הולכות לרופא, מקבלות מרשם שנזנח בתיק ומחכות שיעבור. אלא שכאן מגיעה המלצה רדיקלית המבוססת על ניסיון נרכש: פעם בשנה, שני מהרגלייך יקירתי. התקלחי, התלבשי, עלי על הרכב וסעי לחדר מיון.

פרוצדורות מומלצות

החדרת עירוי: טקס זה הוא אישור הכניסה שלך לממלכה. בעצם החדרת העירוי, תקבלי אישור לכך שהתלונה שלך רצינית מספיק כדי להיחקר ולא גחמה רגעית של שעמום או רצון בתשומת לב. אם תוכלי, בחרי לטקס זה סטודנט צעיר, שמאחורי משקפיו מסתתרות עיניים חמות וחכמות. כיוון שהוא סטודנט ונמצא עדיין בתחתית שרשרת המזון הרפואית סביר להניח שהחדרת עירויים זה כל מה שהוא עושה בזמן המשמרת ולכן את בידיים טובות.

צילום חזה: גם אם הגעת בגלל מיחושים בבטן, או בגב, לרוב ישלחו אותך לצילום חזה. תחשבי, כמה פעמים בחייך תהיה לך הזדמנות לראות את מה שמתחולל בליבך. לא להרגיש, לא לפרש, לא לספר לעצמך מעשיות. פשוט לראות את הלב שלך. ולגלות, ברוב המקרים, שהוא במצב מצוין. במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי ארוך ויקר ולדון בשברונות ליבך, צילום חזה היא הדרך המהירה, הפשוטה והזולה לראות שהכל בסדר. הלב שלך שלם. לא שבור, לא סדוק ואפילו לא מצולק.

צילום: California Cow

בדיקה במרפאת מומחים: זו כבר עליית מדרגה. אם הפנו אותך מחדר המיון לאחת המרפאות, זה אישור רשמי לכך שאת בחורה רצינית. שם, יכול להיות שתצטרכי להתמודד עם פקטור חדש והוא זמן ההמתנה בתור. אך על מימד הזמן המשתנה ויתרונותיו נדון בהמשך. במרפאה תקבלי זמן איכות מרופא או רופאה צעירים וחדורי מוטיבציה לממש את שבועת הרופא על כל חלקיה. הם יתעניינו בעברך הרפואי ולא רק, ישאלו על עיסוקייך ומשפחתך, שם תוכלי להתלוצץ באמת עם רופאיך ולהרגיש כמעט כמו על ספת הפסיכולוג.

צילום: gm.esthermax

אשפוז: זהו שלב מכריע וכדי לזכות בו עליך להיות מדויקת, דרוכה, ממוקדת ואסרטיבית. עליך לגייס את ניסיון השליטה שרכשת במהלך חייך ולעשות בו שימוש לכמה רגעים, וכל זה כדי שתזכי במפעל הפיס. כי האשפוז הוא הדובדבן שבקצפת, הקשיו על החלקום, הפרג המסתתר בתוך עוגת השמרים. האשפוז הוא החותמת הסופית לכך שלא השתגעת, שממצאי הבדיקות בחדר המיון מחייבים המשך העמקה במקרה שלך, או סתם בגלל שיש מיטות ריקות וגרעון תקציבי של בית החולים. אבל למי אכפת?

צילום: tpsdave

כמובן שגם כאן ישנם מספר פקטורים שיעצבו לך את החוויה. למשל, כמה ריקה המחלקה שבה אושפזת והאם היא נמצאת באגף החדש שבו תקבלי חדר פרטי+פלזמה+נוף, או שתחלקי עם אדם זר חדר בעל שירותים משותפים. אך בכל אחד מהמקרים ראי עצמך כברת מזל. לאשפוז יש כמה יתרונות שלא נמצאים בעולם החיצוני:

זמן: בחור טריקי. יש לו את הקטע שלו. ביום יום הוא גורם לנו לחשוב שאנחנו שולטים בו, מנהלים אותו. מאפשר לנו להרגיש שהוא לא יותר מטבלת אקסל ושאנחנו בתחכום מצליחים להכניס לטבלה הזאת את כל מה שאנחנו צריכים, רוצים, שואפים וחייבים, ממש חייבים לעשות באותו היום. והוא זורם אתנו הזמן, כאילו זורם האמת. כי כמו שאמרתי, הוא טריקי.

למעשה, הוא מבין יותר טוב מאתנו שאנחנו טבלת האקסל שלו. הוא קובע את הקצב, ואולי אפילו את הכיוון, ואנחנו לא יותר מאוגרים מאותגרים שרצים על גלגל בתוך הכלוב וחושבים שהכלוב הזה, הוא העולם כולו. ישנן מספר פעמים בחיים שמזדמן לנו להבין את העניין הזה עם הזמן. והאשפוז הוא אחת מהן. המימד שלו משתנה. הוא הופך איטי, רדום וכמעט עוצר מלכת. כאן תוכלי לפגוש אותו באמת, תקבלי את ההזדמנות להבין את יופיו ואת מוראו, ולהבין את עוצמת השליטה שלו ואת הרכות הטמונה בה, אם רק נשחרר את הכל ופשוט נתמסר.

צילום: Visualhunt

קהות חושים: סדר יומך במחלקה יהיה פשוט וקבוע מראש. השכמה בשש בבוקר, נטילת סימנים על ידי האחות, בדיקה כזו או אחרת, ארוחות וביקור רופאים. במרווחים שבין אלו תוכלי לקרוא, לישון, לצפות בסדרות מטופשות בטלוויזיה, לשוחח עם שכנותייך למחלקה על כלום ושום דבר ובעיקר לבהות. בינינו, כמה פעמים במהלך השנים האחרונות קיבלת חופש כזה ובלי לשלם אפילו שקל אחד?

הסרת אחריות: האשפוז במחלקה יחזיר אותך לימים שבהם היית ילדה קטנה. ימים שבהם לא היית צריכה לקבל החלטות, לדאוג לאחרים או אפילו לעצמך. האשפוז יאפשר לך למסור את כל אלו לידיהם של מבוגרים אחראיים, שהם לא את, ולהתפנק על תשומת הלב והדאגה, האמתית או המעושה שלהם לצרכיך.

צילום: PublicDomainPictures

אך זכרי, גם החוויה הזו, כמו כל דבר טוב בחיים, תסתיים. יום השחרור יגיע. את תקבלי מכתב שחרור מהרופאים עם שורה של המלצות שיחזירו את האחריות לחייך על כתפייך, ומבלי שתשימי לב תמצאי עצמך שוב במכוניתך, נוסעת לביתך וחוזרת שוב למרוץ המטורף של החיים. לכן, כפי שאמרתי בפתיח: פעם בשנה יקירתי, הבטיחי לעצמך ביקור בחדר המיון.

רק בריאות 🙂

Article author

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים