"תקשיבי, יש סדרה חדשה ב"כאן" שאת חייבת לראות" הכריזה בפניי תמר, חברה כמו אחות. ואני, כגרופית של התאגיד וגם כאחת שמקשיבה לעצות של חברות שלה (בדרך כלל), התיישבתי מול המסך הקטן של הפלאפון שלי והתחלתי. או שמא נכון יותר לומר – נשאבתי.
איך לעזאזל מכירים היום מישהו? מה כדאי לבחור- תואר ראשון או לימודי עתודה? האם צריך תואר בכלל בשנת 2019? למה אנחנו עובדים כמו חמורים ולא מצליחים לחסוך? למה רק אנחנו ממצים את מקום העבודה שלנו אחרי שלושה חודשים? האם יום אחד יהיה לנו בית משלנו?
על כל השאלות האלה ועוד המון שאלות מטרידות שמעסיקות את הצעירים של היום, מנסים לענות יאיר אגמון (אחד מיוצרי הסדרה והמגיש) וצליל אברהם (יועצת התוכן). בעדינות, רגישות ואינטליגנציה בכמויות, רוקמים היוצרים סדרה מופלאה בה הם מפגישים את הצופים עם עשרות אנשים שלכולם אותו מסר מעודד (או שלא?) – כולנו באותה הסירה.
כן, אנחנו דור כזה. אנחנו דור שעובר יום מסריח, עומד בפקקים, מנסה להחליף משמרת, לא מוצא חנייה ואז מעלה תמונה של קינוח מושחת לאינסטגרם עם צ'ק אין ממסעדה שהיינו בה אתמול. אין מה לעשות, זה כנראה טבוע בנו. אבל טבוע בנו גם הרצון לחתור, להשפיע, ולנסות להגשים באמת חלומות. זה אולי שילוב קצת מצחיק בין השניים, אבל הוא קיים. והוא אנחנו.
הסדרה סובבת סביב תופעת ה- (FOMO (Fear of missing out שנפוצה למדי בקרב חבריי לדור ה-Y. אני חשה אותה על בשרי מדי יום, וכך גם סובביי. תחושת הספק שוכנת בנו ללא הפסקה – מעבר לפינה מחכה לנו עבודה טובה יותר, דירה טובה יותר, זוגיות טובה יותר. איזה כאב ראש. ואיזה כיף לדעת שגם במרחק 100 או 200 קילומטרים, אנשים חווים את אותן התחושות, מזוויות אחרות ומעניינות לא פחות. אגמון ואברהם הצליחו בשיחות האישיות שלהם, אחד-על-אחד, עם צעירים ממקומות שונים בארץ, לייצר תחושה שגם אנחנו, כצופים, שותפים לשיחה ובכולנו בוער הדחף לגלות מה הפתרון לבעיה. הם עושים זאת בגאונות: ליקוט השאלות הנכונות, גילויי אמפתיה ולעתים אף באמצעות דחיקה לפינה – כדי לנסות ולהבין, מה באמת שורש הבעיה? האם היא פתירה בכלל?
(פרק 2 העוסק במציאת זוגיות, כל הפרקים זמינים ביוטיוב)
רגע קטן של הסתייגות: מדי פעם, במהלך הצפייה בסדרה, הרגשתי שקצת חסר לי קונטראסט. חיכיתי כל פעם לראות איזה בחור או בחורה שכן הצליחו. שנמצאים במצב פשוט מושלם מבחינתם: הם לא בספק, הם לא מחכים למשהו טוב יותר, הם פשוט מרוצים לחלוטין מכל מה שקורה סביבם. האם אין כאלה? אינני מאמינה. אך אני מניחה שמטרת היוצרים הייתה לגרום לצופים הזדהות מוחלטת לאורך כל הסדרה, מה שאצלי אולי יצר מעט תחושת פספוס.
מילה על העריכה הייחודית של הסדרה. עריכה יפהפייה ומתקדמת בסגנון אינסטגרם: סטוריז, האשתאגים ועוד אלמנטים גרפיים משעשעים שמכניסה את הצופה למוד המדויק של הדור שלנו: צעיר, מהיר, יורה לכל הכיוונים. אני מתקשה להאמין שהסדרה הייתה מצליחה להעביר את אותו המסר לולא העריכה הזאת.
אז מה הדרך לצאת מלופ התסכול, אתם שואלים? לא לטוס יותר לחו"ל ולחסוך את הכסף לדירה? להירשם לכל האפליקציות במטרה למצוא זוגיות?
למען האמת, אני לא יודעת. יתרה מכך, גם יוצרי הסדרה לא יודעים. אפילו מבריקי המוחות נותרים באפלה.
אולי מלכתחילה כל הסדרה נועדה כדי לא לתת פתרון. כדי להציף את הסוגיה הבעייתית והמוחשית שמאות אלפי צעירים נמצאים בה.
לא אופתע אם תשאלו אותי למה בכלל לצפות בסדרה, אם אין בה שום כלי או פתרון כדי לצאת מהתסכול ומתחושת ההחמצה התמידית. וזה נכון,פתרונות קסם לא תמצאו בסדרה. גם לא את "המדריך ליצירת הון עצמי". אבל כן תרגישו, אולי בפעם הראשונה, שהבעיה היא לא רק בכם, או בחבורה שמקיפה אתכם. היא אצל כולנו, מהצפון לדרום, בערים ובמושבים, בכל גווני האוכלוסייה. אנחנו חיים אותה יום יום.
ולפעמים, הידיעה שאנחנו לא לבד – היא כל מה שצריך.
