מעולם לא הייתי מבין אוהדי ההומור הקר של השבדים. הסרט האחרון שראיתי "יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום", ובכן, היה משעמם בדיוק כמו שזה נשמע, אך נראה ש"הריבוע" יוצא מן הכלל. לאחר זכייתו בדקל הזהב בפסטיבל קאן ובחירתו לנציג שוודיה באוסקר השנה (ועוד מצליח להיות מועמד) ציפיותי עלו לשמיים וסקרנותי התעוררה. כשצפיתי בסרט הוא התגלה כהפתעה נעימה אם כי לא אחידה בטון שלה.
"הריבוע" הוא מיצג אומנותי חדש שמטרתו לדחוף את מבקריו להיות אנשים טובים יותר. כריסטיאן הוא מנהל אגף האומנויות המסתבך בשלל בעיות לאחר שהגיב בילדותיות לגניבת הפלאפון שלו, מעשה שיגרום לו להעריך מחדש את חייו.
הבמאי רובן אוסטלונד מגיע עם אקדח טעון ויורה בכל המטרות האפשריות; עולם האומנות, בעיית הפליטים, חיי היום יום בשבדיה ועוד. כשהוא פוגע מדובר בלא יותר מסטירה חדה ומצחיקה, וכשהוא מפספס זה מרגיש מעט חלול (אם חושבים על זה, זה כמעט כמו לבקר במוזיאון). בסופו של דבר באמת שמדובר כאן בסרט מצחיק ומרשים שיתכן ויש בו את אחת מהסצינות המצחיקות של השנה, אבל ההומור קר, הסצינות ארוכות וחסרות פואנטה גורמות לריחוק מבחינה רגשית וקושי להתחבר לדמויות, ואלו הבעיות שהיו גם בסרטו הקודם "כוח עליון".
צילום: Visualhunt.com
מבין הקאסט הדי אנונימי נוכל למצוא שתי פנים מוכרות מעולם הטלויזיה, דומינק ווסט ("הרומן") ואליזבת מוס ("מד מן" ו"סיפורה של שפחה"). לצערי הרב זמן המסך של ווסט מוגבל מאוד. מוס מוכיחה שוב עד כמה היא שחקנית טובה, ובכיוון קומי זה אפילו יותר טוב. כיף לראות ששחקנית כמותה לוקחת סיכונים, שנראה כי הם אכן משתלמים.
הצד הויזואלי של "הריבוע" הוא כנראה אחד מצדדיו היותר החזקים, רובן אוסטלונד מצליח לגרום לערימה של חצץ להיראות מרשימה, או לסצינת בריחה להיראות נמרצת ומלאת החיים.
סיימתי את הסרט בתחושה כי החיים אינם סובבים סביבנו – ישנו עולם גדול בחוץ ואנשים עם בעיות הרבה יותר גדולות משלנו, ברגע שנרד מהעץ הגבוה הכל פשוט יראה אחרת.
הסרט אינו בשביל כולם, חובבי הז׳אנר או כל מי שמוכן להתמסר לעולמו המוזר של אוסטלונד ימצא קומדיה שחורה די חביבה, אבל היתר מוזמנים לוותר.
