בעשור הקודם הבמאי המהולל גיירמו דל טורו הוציא שני סרטים על דמות הקומיקס הלבוי: שד שהועלה מהגיהנום ע"י הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לעזור להם לנצח במלחמה אך העדיף לערוק לצד של הטובים. שני הסרטים של דל טורו היו בלוקבאסטרים שכמוהם נדיר לראות: סרטים מלאי כיף, נשמה, השקעה, לב ואהבה לדמות. לכן מה הפלא שהפקת הסרט השלישי מעולם לא הגיעה לכדי הבשלה ובמקום זה לקחו את הדמות ועשו לה ריבוט אפל יותר בוגר יותר (טוב לא, אבל עדיין ריבוט). הביאו את במאי האימה הבריטי ניל מרשל לביים את הריבוט והתוצאה, המממ, לא מדהימה.
בעוד צמד הסרטים של דל טורו היו מדורגים PG-13, כלומר נקיים מדם או מעירום בוטה, הסרט החדש של הלבוי הוא ההפך הגמור מהם: הוא אלים בטירוף, מלא בקללות ובמילה 'פאק' והתחושה הכללית סליזית ולא מומלצת לצפיית ילדים מתחת לגיל 13.
זה לא הופך את הסרט לבוגר יותר. דווקא האקסטרה אלימות שבסרט לא הופכת את 'הלבוי' החדש לטוב יותר מהסרטים של דל טורו אלא לטראשי יותר, כראוי מסרט שחברת ההפקות מילניום פילמס חתומה עליו. כמעט בכול סצנה בסרט יש אלימות קשה או קללות וזה לא נותן לסרט תחושה של ריבוט נחוץ.
כמעט כול הדמויות בסרט מדברות אך ורק בדיאלוגים שנונים. כנראה יש חוק פוסט מארוול שמכריח סרטי קומיקס (או בלוקבאסטרים בכללי) לשים בפי הדמויות הראשיות אך ורק דיאלוגים שנונים. כול הזמן, דיאלוגים שנונים. אני מודה שהיו כמה שורות שפגעו בול אבל חוץ מזה הדיאלוגים בסרט מרגישים לא אמיתיים.
גם האפקטים לא טובים. נראה כאילו הפסיקו לעבוד עליהם באמצע והעלילה די מבולגנת ועמוסה מדי.
אבל למרות כול הבעיות (ויש לסרט יותר חסרונות מיתרונות, שלא תטעו) הצלחתי להפיק קצת הנאה מ'הלבוי' החדש. סצנות האקשן לא רעות, חלק מהדיאלוגים השנונים, כמו שאמרתי, קולעים למטרה והלבוי עצמו נראה בהחלט כמו שד מהגיהנום ולא כמו מישהו ששמו עליו טונות של איפור אדום (אבל כמובן שהלבוי של דל טורו היה משכנע יותר).
'הלבוי' החדש הוא לא מה שהשחיטה באינטרנט גורמת לו להיראות. הוא סרט קומיקס סביר מינוס שכמוהו כבר היו אלפים ועוד חצי שנה אף אחד לא ייזכור אותו. אם אתם רוצים לראות תלכו לראות אבל ממלא עוד מעט יוצא 'הנוקמים: אנדגיים' וכבר עדיף להשקיע עליו את הכסף.
