לא ידעתי למה לצפות מ'החיים האלה', הסרט החדש של יוצר הסדרה המהוללת This is us (שידועה לציון בכך שאני לא רואה אותה. סתם סתם). לא ראיתי אפילו את הטריילר או קראתי את התקציר. רק ראיתי שעל הפוסטר יש שחקנים נהדרים כגון אוסקר אייזיק, אוליביה קוק ואנט בינינג אז נכנסתי לסרט.
אוי, זאת הייתה טעות חמורה.
כמו הרבה מאוד סרטים לאחרונה, גם 'החיים האלה' מחולק לפרקים שכול אחד מהם מספר סיפור אחר. בין השאר יש לנו את אוסקר אייזיק כגבר שמנסה להתמודד עם פרידה מבת זוגתו, סיפור על נערה (אוליביה קוק) שכבר שכחתי מה היה שם ומשהו עם ילד ספרדי שנקרא רודריגו גונזלס (כן כן).
הסיפורים בסרט נעים בין כמה רמות. יש כמה שהם מביכים ממש, כמו הסיפור של אוסקר איזייק שהופעתו שם מזכירה יותר ליצן בקרקס מאשר מישהו שהרגע נפרד מבת זוגתו או הסיפור עם הנערה שמכיל את אחד השירים הגרועים ביותר ששמעתי בקולנוע השנה. הסיפור עם הילד הספרדי והמשפחה שלו משעמם מוות ומזכיר יותר טלנובלה של ערוץ 'ויוה' שיצאה מכלל שליטה.
כול אחד מהשחקנים בסרט נמצא במעין סוג של תחרות מי נותן את ההופעה הכי גרועה בסרט. יש את אוסקר אייזיק בהופעה הכי גרועה בקריירה שלו, את אנט בינינג כפסיכולוגית הכי לא אמינה בקולנוע שהייתה השנה, את אוליביה קוק שמנסה בקושי להציל משהו מהחרטבונה שהוא התסריט של הסרט ואת מנדי פטינקין ('אני הוא איניגו מונטויה' וכו') ואנטוניו בנדרס שכבר שכחתי מה הם עושים שם.
ייתכן ול'החיים האלה' הייתה כוונה טובה מתחת לכול הקשקושים, המבוכה הכללית והגריעות שהיא התוצר הסופי אבל קשה לראות אותה. ייתכן כי זה הסרט הכי גרוע שראיתי השנה ואני ממליץ לכם, בשיא הכנות, להתרחק מכול אולם שמקרין את הזוועה הזאת. ממש נשמתי לרווחה כשעלו כתוביות הסיום. אל תעשו את זה לעצמכם.
