קשה שלא לדבר על סרטו הראשון של אלירן מלכה "הבלתי רשמיים" מבלי לדבר על הפיל שבחדר. הוא אחד מבין ארבעה סרטים אשר פרשו מתחרות פרסי אופיר השנה. אני מנחש כי המפיקים החליטו שהם מעוניינים לחשוף את הסרט לקהל רחב, מהלך חכם אין ספק. הסרט די דומה לסדרה "שבאבניקים" – הוא קצבי, שופע בסטייל וכנראה הכי חשוב, מצחיק.
הסרט שקובע כבר בהתחלה כי "מבוסס על אירועים אמייתים אך דמויותיו דמיוניות״, מתאר את סיפור הקמתה של מפלגת ש״ס בשנת 1983 דרך עיניו של יעקב כהן, בעל בית דפוס ירושלמי אשר מאס באפליה שחווה מפאת היותו מזרחי חרדי, ומחליט להקים רשימה שתרוץ לעיריית ירושלים. אל יעקב מצטרפים שני חברים חסרי כל מושג בפוליטיקה ויחד הם מאלתרים את מסע הבחירות.
המשחק של צוות השחקנים הוא טוב, התזמון הקומי והכימיה בין שלושת הדמויות הראשיות (יעקב כהן, יואב לוי ושולי רנד) מעניקים לסרט את המרץ ואת הלב הענקי שלו. ברגעיו היותר הטובים של הסרט צחקתי כמו משוגע (!). אך ברצוני להפנות את תשומת לבכם לכוכב הראשי שולי רנד, שבמידה והסרט היה מתמודד השנה בפרס אופיר בקלות הייתי מנבא לו מועמדות ואף זכייה.
צילום: archer10 (Dennis) 132M Views
כבר מהסצינה הראשונה במומחיות ובמיומנות מצליח אלירן וצוותו לתפוס את הקשב של הקהל: העריכה המהירה, המוזיקה הקצבית ולעיתים הצילום העוצר נשימה של הצלם ירון שרף (אשר קיבל בטקס הפתיחה של הפסטיבל אות הוקרה על עבודתו בתחום הקולנוע הישראלי). כל אלו מתכנסים יחדיו בשביל ליצור ממתק קולנועי מבדר, חכם ולעיתים מרגש.
עם זאת כאשר מגיעים למערכה השלישית, הקצב מתחיל להשתנות וזה נהפך לסרט אחר לגמרי ומתחיל לעייף, דבר שהוא לא בהכרח רע, אך לא משהו שמתאים לסרט שמלכתחילה לא לקח את עצמו ברצינות רבה. שכבר עמדתי לוותר על הסרט, הצליח שרף להפעיל בשנית את קסמו מאחורי המצלמה וצילם את אחד השוטים היותר יפהפיים שיש לסרט להציע.
עם מעט חיזוקים לתסריט והיצמדות לטון שיצר לעצמו, הייתי מכתיר אותו כאחד הסרטים המבדרים של הקיץ. ועדיין, יש בו מספיק שמחה, לב ואומנותיות שיגרמו לכל אחד להתאהב בו בקלות.
