ידוע שבספר בראשית בתנ"ך ישנם שני סיפורי בריאה. אחד מופיע בפרק א', ושם מתואר איך אלוהים ברא את האדם, זכר ונקבה ברא אותם, והפיח בהם את נשמתו. הסיפור השני מופיע בפרק ב', שם מתואר איך אלוהים ברא את האדם, ומכיוון שהאדם היה בודד, אלוהים הרדים אותו, לקח חלק ממנו ויצר את האישה.
צילום: Mike Licht, NotionsCapital.com
הכפל הזה בתנ"ך הוביל את מיטב הפרשנים, הרבנים והחוקרים לנסות ולמצוא את הסיבה לכפילות, ולאורך השנים התפתחו גרסאות שונות לסיפור. אחת הגרסאות הפחות מקובלות אומרת שלאדם היו שתי נשים, הראשונה הייתה לילית, ומאחר שהוא לא הסתדר איתה, אלוהים יצר את אשתו השנייה, חווה. אך הפרשנות היותר המקובלת היא שלמעשה לא מדובר בכפילות, אלא בשתי בריאות שונות.
צילום: Mysticsartdesign
כפי שכותב רש"י, אחד הפרשנים המוכרים והמקובלים ביהדות, אלוהים ברא את האדם כזכר ונקבה תחילה, זאת אומרת כאנדרוגינוס שהיו מחוברים גב אל גב, ולכן בסיפור השני נרשם שהזכר למעשה היה לבדו. זה מעיד על החשיבות שמייחסת היהדות לקשר עין, כן כשנמצאים גב אל גב רואים עולמות שונים, והתקשורת נעשית משמיעה בלבד.
צילום: Visual Hunt
כפי שציין רש"י במדרשו, אלוהים "ניסר" את הזכר והנקבה, והפריד אותם כך שהם יוכלו להיות פנים אל מול פנים. פרשנות זו מקובלת גם על חז"ל שאומרים שהיצירה הראשונה של האדם כזכר ונקבה הייתה בלתי ניתנת לחיבור, ולא אפשרה להם את הבחירה החופשית. על כן, על פי חז"ל אקט הניסור למעשה העניק לבני האדם את הבחירה החופשית האם להתחבר או להתנתק. על פי המדרש, דבר זה מבטא את יחסי בני האדם ככלל, ומעיד על כך שכל אדם מחפש אחר החלק "שישלים" אותו, אבל הבחירה נתונה בידיו, והיא עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות.
צילום: Art4TheGlryOfGod
על פי הגמרא, החיבור פנים אל פנים הוא מהותי, מכיוון שככה ניתן להבחין בשונות באופי ובמראה לפרטי פרטים, דבר שלא מתאפשר כאשר אנשים נמצאים גב אל גב.