קלבר מנדונקה פילהו ניחשב לאחד מן השמות הגדולים בקולנוע הברזילי, לפני שנהיה במאי עבד כמבקר קולנוע, הוא פרץ לתודעתם של הקהל הרחב עם סרטו הראשון, "קולות השכונה" שנבחר באותה השנה לייצג את ברזיל באוסקר. ואם זאת זה רק בשנת 2016 שנהפך להיות שיחת היום עם סרטו השני בפסטיבל קאן, כאשר מחה על השטיח האדום נגד הממשלה באותה תקופה. כפי שניתן להבין עד עכשיו, פילהו משתמש בסרטיו ככלי ביקורתי נגד ממשלתו, דבר זה בולט גם בסרטו החדש "בקורו".
עלילתו עוסקת סביבו בקורו, עיירה קטנה הממוקמת באזורים העניים של ברזיל בצפון מזרח. תושביה מתאבלים על מותה של אחת התושבות הוותיקות, לאחר מכן אירועים מוזרים מתרחשים בסביבת המקום אשר מתחילים עם היעלמותה של העיירה מהמפה.
היה בי את כל הרצון לאהוב את בקורו, לטובתו של פילהו ניתן לראות כי עם השנים הוא רק משתפר כבמאי ומציג יצירה מרהיבה לעיניים. ועדיין, התוצאה הסופית רחוקה מלהיות אחידה. הסרט מורכב ממספר ז'אנרים שונים: דרמה, מותחן ומדע בדיוני דיסטופי. כל אחד בפני עצמו עומד כסרט נפרד כאשר מערכתו האחרונה (וכנראה הכי טובה) מתמסרת לקמפיות, הטירוף והכיף שניתן למצוא בהקרנות חצות של סרטי פולחן בסינמטקים.
צילום: demiante
במערכה האחרונה באמת התחלתי לחבב את הסרט כי הבנתי מה הוא ניסה להגיד בתוך כל הבלאגן הזה. במהלך הסרט כולו בקורו הייתה במלחמה עם קבוצות של רוצחים שכירים הנמשלים לרעיון של המודרניזציה אשר מוחקת את העיירה הקטנה מהמפה. חבל כי הדרך לשם סטנדרטית ומעייפת. סצנת הפתיחה שלו עוד מצליחה לתפוס את תשומת ליבם של צופיו, ועדיין קשה מאוד לתת לסרט שלם להחזיק את עצמו בעזרת וויזואליות בלבד.
פילהו היה צריך להתמסר לז'אנר ספציפי אחד וללכת איתו עד הסוף, למרות שמערכתו האחרונה מעוררת מחשבה ומבדרת, יתר הסרט מרגיש ארוך ומייגע. עם תסריט מחוזק, היתה יכולה להיות בידיו של פילהו יצירת מופת מבדרת ובעלת ערך.
