התרשמותי הראשונה מהטריילר היתה כי יש פה סרט חדש מעניין ומרענן בנוף הקולנוע הישראלי, סוג של מותחן פרנויה קומי המפרק לגורמים את החברה הישראלית, מה שהעלה בי תקווה כי התוצר הסופי יהיה איכותי הוא הבמאי והתסריטאי שלו, יוסף אל-דרור. שבין הקרדיטים שלו ניתן למנות אותו כאחד הכותבים של תוכנית המערכונים, "החמישייה הקאמרית". התוצאה הסופית כאן היא… ובכן, שונה מכל מה שיכולתי לדמיין.
מצד אחד, כבר מההתחלה מצליח הסרט לתפוס את תשומת ליבם של הקהל, אנו בדיוק כמו הדמות הראשית מרגע שנכנסת לתחקור המשטרה. אנו נכנסים לתוך עולם שלא נודע לנו, בו כל אחד הוא לא בדיוק כמו מי שהוא נראה ושום סוד איננו שמור. אינכם יכולים לתאר את הסיפוק האדיר כאשר הקהל סוף סוף נחשף לעוד חתיכה בפאזל. קטעי ההומור בסרט (למרות היותם מעטים) עובדים ומצליחים להוציא גיחוך קל מצופיו.
מצד שני, כתוצר שאמור לגרום לי להיות במתח ובדאגה לדמויותיו, הסרט מתנהל די בעצלנות. הבמאי יורה לכל הכיוונים ולבסוף מצליח להחטיא.
אני רק יכול לתאר לעצמי כי כוונותיו של אל – דרור היו ליצור מעין סרט בלשים באותה מידה ש"ביג לבובסקי" היה אחד כזה. מרובה בדמויות ובעלילות משנה, שם את התעלומה שלו בעדיפות תחתונה ומנסה ליצור סוג של אווירה רגועה. עלילותיו ודמויות המשנה שלו ממבט ראשון נותנות אשליה לצופים כי לכל אחד מהם יש תפקיד משמעותי וחשוב בתעלומה, רק בשביל להבין אחר כך כי הם לא מפותחות ורובם פשוט מאוד מרגישות כלל לא נחוצות להתקדמות ופיתוח העלילה.
לטעמי, הטון הנינוח העובר במהלך הסרט, מרגיש כל כך לא במקום. רק בשל העובדה כי האירוע המחולל המציב בהתחלתו כמסקרן ובעל סיכון משמעותי, שהייתי שמח לו ההתמקדות הייתה בדמות הראשית והסתבכותה באירוע שכל כך גדול עליה. מה שלבסוף מוביל אותי לחשוב שהסרט עוסק בדיבורים על אומנות הבמה וסאבטקסט, רמיזות על מערכת תקשורתית שקרנית, דיבורים על פוליטיקה באחת הסצנות על הקו הירוק (?). האמת תהיה שאני לא באמת בטוח למה התכוון המשורר).
העובדה כי מדובר ביצירה חסרת פוקוס, שבקושי מצליחה לממש את הפוטנציאל האמיתי שהציבה לעצמה עם סצינת הפתיחה שלה בלתי ניתנת להתעלמות, אך אני יכול להעריך כי אולי הזמן יעשה את שלו ואנשים יסתכלו אחרת על הסרט, הרי בסופו של יום הוא אינו סרט רע, הוא משוחק טוב, לעיתים מבוצע טוב, ופחות או יותר שומר על עירנות הקהל.
