תרבות ופנאי

בוקר טוב קניה ווסט

נמרוד רשף חוגג עשור ושלושה ימים לאלבום שעיצב דור שלם של מוזיקה, ולגאון הביזארי שמאחוריו.

צילום: Peter Hutchins

אני נמרוד, ואני אוהב את קניה ווסט.

עכשיו כשהוצאתי את זה מהמערכת אני אסביר את עצמי טיפה יותר. אני אוהב את המוזיקה, לא את הבנאדם. וקניה ווסט הוא חתיכת טיפוס. קשה לי לחשוב על עוד מישהו שמעורר כל כך הרבה שנאה כלפיו מצד אחד ובו זמנית אי אפשר לקחת ממנו את זה שכשהוא רוצה – הוא בין המוזיקאים הכי יצירתיים ומוכשרים בעשור וחצי האחרונים.

הוא פרץ כמפיק וכראפר ממעמד הביניים. עם אמא מרצה לאנגלית וחיים די נוחים בהשוואה לראפרים אחרים – ההורים אמנם התגרשו אבל שמרו על קשר, והוא אפילו הספיק לגור לתקופה בסין כשהיה בן עשר. קנייה התחיל לכתוב שירה בגיל 5 וראפ כשהיה בכיתה ז'. הוא נחשב לתלמיד עם פוטנציאל יצירתי גדול וקיבל מלגה לאקדמיה לאמנות בשיקגו, עבר ללמוד אנגלית באוניברסיטה אחרת, ומהר מאוד הבין שהמוזיקה זה מה שמעניין אותו אז עזב הכל והתחיל להתעסק רק בזה.

שיר הפריצה של קנייה ווסט, אי שם ב-2003

האלבומים הראשונים שלו נשמעו כמו התפוצצות של יצירתיות: הוא סימפל שירי סול ופ'אנק מהסבנטיז כמו משוגע מצד אחד אבל מצד שני הכניס מערכונים שמדברים על הקשיים של הקהילה השחורה באמריקה שעדיין איכשהו קצת גזענית במאה ה- 21. הוא שר על השכונה, על המשפחה, על החיים והקשיים שלו ועשה את זה באופן ישיר, מחושב ונגיש לכולם. הוא מיצב את עצמו כאחד הכוכבים העולים של ההיפהופ והוכיח על הדרך לעולם שלם שעבודה קשה משתלמת ושאפשר להגיע רחוק אם מאמינים בעצמך גם אם כל העולם אומר אחרת, וגם אם אתה לא שר רק על Money and bitches. האלבום השלישי שלו, Graduation הציב אותו בפסגת העולם המוזיקלי ומכר כמעט מיליון פאקינג עותקים בשבוע הראשון. ואז הגיעה 2007 והחיים באו לו בהפוכה.

החיים שלו קיבלו בבת אחת מכה ענקית משתי חזיתות: אמא שלו נפטרה כתוצאה מסיבוך של ניתוח קוסמטי וארוסתו (וזוגתו בחמש השנים הקודמות) נפרדה ממנו. סחוט רגשית, מותש נפשית ואבוד לחלוטין הוא ניגש לאולפן ההקלטות ומוציא את האלבום הכי חד שהוציא עד אז, שבנוי כולו סביב שימוש במכונת התופים האלקטרונית שלו ובאוטו-טיון, 808s & Heartbreak. ב- 52 דקות ו- 12 שירים הוא מנסח את הלב המרוסק שלו כמו שאף אומן היפ-הופ לא עשה לפניו, ובעצם נפרד מקניה הישן ומציג לעולם את קניה החדש – המהורהר, הפגיע, שלא מתעלם מהחרא אלא שוחה בתוכו.

האלבום מתחיל ב- Say you will, השיר הכי ארוך של קניה עד אז – יצירה כואבת ואיטית שנמשכת לאורך כמעט שש וחצי דקות, בלי הרבה מלל אבל בהחלט מכניסה לאווירה המלנכולית של האלבום. השיר קיבל המון ביקורות על השימוש האינטנסיבי באוטוטיון (זו 2007 שאנחנו מדברים עליה פה, כן? אוטוטיון של אז זה לא האוטוטיון של היום), אנשים עיקמו פרצוף למול המוזיקה החדשה שלו ולא הבינו מה עובר עליו, בספק אם הוא הבין בעצמו.

סטיבן קולבר אמר בתכנית שלו שלא צריך לקנות את האלבום כי "אפשר לשמוע אותו בחינם – מספיק להצמיד פחית שימורים ולהישען על מכונת פאקמן". העולם חשש שהוא מתחנף למיינסטרים ואיבד את הדרך שלו, בלי לדעת שלמרות השינוי הקיצוני השיר והאלבום בכלל יהיו פורצי דרך בשביל קניה ווסט ובשביל דור שלם של ראפרים שבאו אחריו. דור של ראפרים שמניחים בצד את האגו ואת התהילה ומציגים משהו אחר אחרי שנים שהז'אנר כולו סבל מסטיגמה של רדידות – פתאום ראפרים התחילו לשיר על בעיות רגשיות ונפשיות. פתאום הם כבר לא המיליונרים בלי הדאגות אלא מודעים לפאקים שלהם ולא נרדמים בלילה. פתאום הם בני אדם לפני שהם מוזיקאים.

קניה האשים את עצמו במותה בטרם עת של אמא שלו. "אם לא הייתי עובר ללוס אנג'לס היא עוד הייתה בחיים. אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה יגרום לי לבכות, אבל כן, ככה אני מרגיש כרגע", סיפר בקצרה לעיתונאים כשנשאל בזמן התקופה שהאלבום יצא. קניה ווסט ואמא שלו היו מאוד קרובים והמוות שלה השפיע עליו יותר מכל דבר אחר שחווה עד אז. ב- Coldest Winter הוא מתמצת את תחושת האובדן והכאב שעוטפת את האלבום בכמה שורות

On lonely nights

I start to fade

Her love's a thousand miles away

בניגוד לשלושת האלבומים הראשונים שלו קניה רצה לשנות כיוון. "אני רוצה לעשות אלבום שיעמוד בפני עצמו. Love Lockdown לא נשמע כמו שום דבר אחר, Heartless לא נשמע כמו שום דבר אחר. אני לא רוצה להתפשר, אני רוצה לסובב ראשים ולשנות גישה. אני לא רוצה להישמע כמו כלום שהם שמעו פעם", אמר לחבר בסרטון מאולפן ההקלטות. כשאני מקשיב לו זה מרגיש לי כאילו הוא אומר לעולם "שומע? הכל חרא, החיים שלי בזבל – אבל ככה אני מתמודד עם זה, ואף אחד לא יגיד לי אחרת". כי זה בעצם קניה, ובכלל הדור הזה בהיפהופ – הרצון הזה לצעוק את מי שאתה, להשאיר משהו אחרייך, ללכת בדרך שלך גם אם כל העולם מצביע בכלל לכיוון השני.

וזה מתבטא בכל הקריירה שלו, בין אם זה להתפרץ לבמה כשטיילור סוויפט מקבלת פרס בשידור חי רק כדי לצעוק שביונסה הייתה צריכה לזכות, בין אם זה להתחתן עם קים קרדשיאן ובין אם זה להוציא ליין של בגדים ונעליים. הוא הפך עם הזמן להשראה עבור הרבה אומנים אחרים: דרייק טוען שוב ושוב שאם לא קניה ווסט הוא לא היה ראפר, ניקי מינאג' וקיד קאדי גם שומרים פינה חמה בלב לפועלו של קניה. קיד קאדי אפילו הקליט איתו כמה מהשירים הכי מגניבים שיצאו בשנים האחרונות, כמו זה למשל.

יש הרבה אלבומים ואומנים מעניינים בהיפהופ ובכלל, אבל אין ספק שלפני עשור ושלושה ימים בדיוק קניה ווסט לקח את הז'אנר הכל כך יצירתי ממילא הזה והפך אותו לדבר הענק, המשוגע והיפהפה שהוא היום.

Article author

בוקר טוב קניה ווסט

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים