ביקורות סרטים

שתיקה רועמת

את השיעור ההיסטורי הזה עדיף לקחת בבית.

צילום: Skley

בגלל סרטים כמו "שתיקה רועמת" אני מוקיר תודה לקולנוע הזר, הרעיון של להיחשף לפיסת היסטוריה חשובה מתוך עברה של מדינה ספציפית שאני לא מודע אליה, תמיד מלהיב אותי. אך במחשבה שנייה את אותה חוויה ניתן גם לקבל מקריאה מתוך עמוד ויקיפדיה, ולעיתים אני חושב כי מבקרים נוטים לחבב סרט רק בגלל מידת חשיבותו מבלי להסתכל על פרמטרים נוספים כגון: משחק, צילום, תסריט, בימוי וכו׳, שלא תבינו אותי לא נכון: מדובר ביצירה חשובה כזאת שמונעת ע"י הרעיון האוניברסלי בו לכולם יש את היכולת להתמודד מול רשויות השלטון במצב של אי-צדק, ולמרות זאת מדובר בסרט די סטנדרטי.

סיפור אמיתי זה מתרחש בגרמניה הפאשיסטית של 1956, זוג תלמידים מצליחים להוביל את חבריהם לכיתה באקט מחיאתי בעקבות קורבנות ההתקוממות במרד ההונגרי בבודפשט, התוצאות היו יותר הרסניות ממה שהם דימינו.

מה שוות כל אותן כוונות טובות, כאשר כל הדמויות רחוקות מליצור איזשהו אמפתיה. אנו קופצים ישר לסיפור מבלי באמת לדעת שום דבר על דמויותינו הראשיות. נכון, במהלך הסרט ישנם מספר ניסיונות לפתח את הדמויות, אך הם נשארות בתקן השטחי, ומקבלות פחות זמן מסך שהכרחי לטובת העיסוק בפוליטיקה בזמנים המדוברים.

צילום: Foter.com

ראוי לציין את המשחק המופלא של חברי הקאסט, שביניהם מצליח לבלוט לטובה איך לא בורגהרט קלאוסנר מוותיקי שחקני גרמניה (אשר הופיע בסרטו הקודם של הבמאי), המשחק כאן את שר החינוך. כל פעם שהופיע על המסך שערותיי סמרו בשל הפחד שהצליח לזרות בצופיו, וכאשר זה נגע לרגעי העימות בין התלמידים לבין הרשויות, נדבקתי לקצה המושב, בשל היותם בלתי צפויים.

לסרט חסר ערך בידורי בנוסף למידת חשיבותו, המשחק הטוב ורגעיו המותחים המעטים לא מצליחים להציל אותו מהסטנדרטיות שלו.

Article author

שתיקה רועמת

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים