ביקורות סרטים

פנים רבות לאמת

מדהים עד כמה שהסרט הזה אינטילגנטי, מוקפד ומעורר מחשבה, זה אפילו עוד יותר מרשים כאשר אתה מגלה כי מאחורי המצלמה ניצב לו ג'וליוס אונה, שביים את "פרדוקס קלוברפילד" הבינוני. ועדיין. אור חזר מ״פנים רבות לאמת״ ויש לו מה להגיד.

צילום: Fibonacci Blue

מדהים עד כמה שהסרט הזה אינטילגנטי, מוקפד ומעורר מחשבה, זה אפילו עוד יותר מרשים כאשר אתה מגלה כי מאחורי המצלמה ניצב לו ג'וליוס אונה, שביים את "פרדוקס קלוברפילד" הבינוני. אם הסרט יישכח בתקופת עונת הפרסים, אני תמיד יכול לשמוח על זה שיצא לי להיחשף לבמאי עם פוטנציאל לקריירה ייחודית. ועדיין משהו מרגיש כאן חסר. העובדה שהוא יצירה חשובה לא מפצה על כך שהתסריט דל, למרות שיש בו מספר רגעים בהם ניתן לחתוך את המתח בסכין. קשה שלא להסתכל עליו כמעין כמאמר אקדמאי על סטראוטיפים ודעות קדומות במאה העשרים ואחת.

לוס הוא נער מתבגר שאומץ לפני עשור על ידי שני הוריו, והוא נהפך להיות בקרב חברי הקהילה של ארלינגטון נערץ ופופולרי. מורתו רואה בו כסמל למצוינות המסוגל להעניק השראה לשאר הסטודנטים השחורים. כאשר מעניקה משימת כתיבה, נדהמת לגלות צד אחר במאמר שהגיש לוס. כזה שמלא בכעס ובתמיכה באלימות פוליטית. המאמר שולח את מורתו ושני הוריו בניסיון לחקור לעומק את מחשבותיו המתרוצצות אצל לוס.

ללא שום שמץ של ספק זאת דמותה של אוקטביה ספנסר שמצליחה לגנוב את ההצגה, הסיפור המשנה שלה עוסק בטיפולה של אחותה הלוקה בנפשה. הדרך שבה הסיפור מטופל בצורה מכובדת, לא גולשת לכיוון של מניפולציה רגשית זולה. מראה את הרצון של אונה להראות לנו כי בחיים שום דבר אינו שחור או לבן. אגב זה לא מפתיע שלאוקטביה היה את אחד הרגעים היותר חזקים שהיו לתסריט להציע, כזה שלא עזב אותי בימים שבאו לאחר מכן. מבלי יותר מידי ספוילרים, מתארת דמותה את חייהם של השחורים באמריקה כסוג של קופסה שחורה וצפופה בה אליה נכנס מעט אור, ועל הניגודיות לכל הרעיון עליו נבנתה אמריקה, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" בה לא משנה מי אתה, תוכל להצליח שם.

הבעיה הגדולה כאן כפי שצווין לעיל הוא תסריטו הדל ואפילו די שטוח, המעלה על פני השטח נושאים נוספים אך לא מעמיק בהם. הדוגמא שהכי זכורה לי היא סיפור המשנה על ניסיון של אונס שלא רק אינו מרגיש מפותח אלא גם לקראת סופו לא תורם בהרבה לסיפור המרכזי ורק מעלה יותר סימני שאלה מצד הצופים. מה שמחזיר אותי לזה שלמרות ששיבחתי אותו כיצירה מאופקת ואלגנטית. אולי הוא קצת יותר מידי מכל זה. מדבר בכלליות יתר ולא באמת מציג את פניה היותר מלוכלכות והלא נעימות של אמריקה.

"פנים רבות לאמת" שווה לצפייה בגלל אמירתו החשובה, אך התסריט דורש ליטושים נוספים והוא עוצר את הסרט מלהפוך ליצירת מופת אמיתית.

Article author

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים