'פורד נגד פרארי', סרטו החדש של הבמאי די חסר הייחוד ג'יימס מנגולד (שביים גם את 'לוגאן' המדהים) הוא סרט שבמבט ראשון לא נראה כמו משהו מיוחד: בטח עוד דרמה אמריקאית מרגשת עם מרוצי מכוניות ובטח גם קצת קיטש. Adventures Ho. אבל הביקורות המשבחות שיכנעו אותי למרות הכול לתת צ'אנס לסרט ואני שמח שכך עשיתי.
הסרט עוסק בסיפורם האמיתי של מעצב המכוניות קרול שלבי (מאט דיימון, שהפעם לא צריך להציל אותו משום מקום) והנהג הבריטי חסר הפחד קן מיילס (כריסטיאן בייל) שנאבקו יחד בהתערבות תאגידית, בחוקי הפיזיקה ובשדים שלהם עצמם על מנת לבנות מכונית מירוץ מהפכנית עבור יצרנית הרכב פורד ולהתחרות במכוניות השולטות של אנזו פרארי במירוץ 24 השעות של לה מאן בצרפת של 1966. האם הם יצליחו? איזה מתח!
את הסרט צריך לראות על מסך ענק ועם סאונד עוצמתי, שכן סצנות מרוצי המכוניות ב'פורד נגד פרארי' הן משהו לא מהעולם הזה. הן אינטנסיביות, הן סוחפות והן כיפיות לאללה. כול כך מהנות ואינטנסיביות שאחרי הסרט הייתי צריך להתאושש קצת. הרגשתי כאילו הרגע הייתי בתוך מכונית מרוץ.
בניגוד לחששות שלי (אני לא מכיר את הסיפור המקורי, אגב) הסרט נמנע מליפול לקיטש או לקלישאות מאוסות אחרות של סרטי 'מבוסס על סיפור אמיתי'. העלילה של 'פורד נגד פרארי' מצליחה לרתק ולשמור על עניין לכול אורך 153 דקותיה (אל תשתו הרבה לפני). הסרט עבר לי ממש מהר ובהנאה מרובה.
מאט דיימון נותן הופעה די טובה בתפקיד הראשי וגם כריסטיאן בייל, שדוף יחסית, נותן הופעה נהדרת והכימיה בינו לבין דיימון משכנעת. גם שאר השחקנים שבסרט נותנים הופעות לא רעות בכלל אבל הם מחווירים לעומת הצמד דיימון ובייל.
בשורה התחתונה, 'פורד נגד פרארי' הוא לא סרט שאזכור בעתיד וגם לא יצירת מופת מוחלטת, אבל בימים טרופים וחלשים אלה בקולנוע הוא מספקת חווית צפייה סוחפת וכיפית מאוד. אוסקר בייט, אבל אוסקר בייט כיפי ששווה לראות בקולנוע.
