פוקסטרוט
אז איך הסרט הישראלי המדובר של השנה? שווה צפייה או לא?
אם אתם קוראים את הביקורת הזאת סביר להניח שראיתם בחייכם כמה סרטים ישראליים. סביר להניח שראיתם סרטים שעוסקים במשפחה שכולה ובהתמודדות של האב עם מות בנו. סביר להניח שראיתם סרטי צבא שמראים את החיילים כבני אדם שרק רוצים כבר הביתה. סביר להניח שאפילו ראיתם סרטים שמשלבים צבא ומשפחה שכולה!
אבל סרט ישראלי כמו 'פוקסטרוט' בטח לא ראיתם.
רגע לפני שאסביר מה מופלא כול כך ב'פוקסטרוט' אני אצטרך לספר על מה הוא. הסרט עוסק באבא (ליאור אשכנזי) שמתבשר שבנו החייל מת במהל השירות שלו. בעוד הוא מקבל התקפי חרדה ומכין את ההלוויה, מבשרים לו כי הם התבלבלו והבן חי ושלם. מה האבא ייעשה עכשיו?
לפני הכול, 'פוקסטרוט' הוא פשוט סרט מרהיב לצפייה. שמוליק מעוז מביים את הסרט כמו אומן. עבודת הבימוי שלו סוחפת ומצליחה לשלב בין צחוק לעצב, בין שמחה לטרגדיה בצורה מושלמת ומבלי שזה ייתקע לצופים בגרון. הצילום מרהיב, הוויזואליה די מדהימה (דירות תל אביביות מעולם לא הוצגו בצורה כה אפלה כמו בסרט הזה) ומעל הכול יש ל'פוקסטרוט' תסריט שנון, חד ולא מתנצל.
הסרט דן בנושאי השכול והשירות הצבאי בצורה חסרת פחד והתנצלות, מה שעשוי להרגיז לא מעט אנשים. אומנם את זה שהצבא הוא סתם תחנה בחיים אני יודע כבר מ'אפס ביחסי אנוש' ומהשירות הצבאי שלי, אבל האם חשבתם פעם איך הורים שכולים *באמת* עשויים להרגיש כשבנם הלא הכי מועדף נופל? ממש מיינד בלואינג ואני לא ציני בכלל.
צילום: The U.S. Army
ליאור אשכנזי קיבל פרס אופיר על הופעתו בסרט הזה בצדק רב. הוא מדויק, משכנע ועוצמתי בתפקיד האבא, וגם שאר השחקנים טובים מאוד ועושים את עבודתם נאמנה.
בשורה התחתונה 'פוקסטרוט' הוא אחד הסרטים הישראליים הטובים שראיתי השנה. סרט חד, שנון, מרגש, מצחיק ומאוד מהנה ומעורר מחשבה, ולכם כדאי ללכת לראות אותו לא משנה מה מחיר הכרטיס. אני ממש שמח שזה הסרט שייצג אותנו באוסקר.
