גבר שמח וגבר עצוב
תרבות ופנאי

על ההבדל בין שלמה ארצי לביבי נתניהו

שני גברים אלמותיים אשר קו דק של הבנה מחבר ביניהם. הם הצליחו להתנחל בביתנו ולתפוס מקום בקרב כל בית בישראל. האחד באמצעות השראה וכישרון, השני באמצעות שררה וכריזמה.

צילום: VisualHunt

"גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת", חמש מילים אלמותיות שהתנחלו בלבבותיהם של רבבות ישראלים. ריקות מתוכן, תמוהות, עם מלודיה קסומה ושובת לב. "המצביעים הערבים נוהרים בכמויות אדירות לקלפי". משפט שנחקק בתודעה הפוליטית המקומית. אמירה הזויה ומגוחכת שנאמרה בטיימינג פלאי ונגעה במיתרי לבם של מאות אלפי מצביעים פוטנציאלים. מה מחבר בין שני הגברים האלמותיים האלה? זכרי האלפה של הבוהמייה הישראלית, אייקונים תרבותיים ופוליטיים שבמשך עשרות שנים השפיעו ושינו את הסדר יום הישראלי – איש איש במקצועו שלו.

דורות שלמים של ישראלים וישראליות חייכו לשמע "תגידי" ברדיו, התחברו לחיפוש הבלתי פוסק של הנער שגר ברחוב המסגר מ"ירח". נסעו לקיסריה ביום חמישי בערב וחיפשו חנייה ליד הנמל – כי אתה חייב לפחות פעם אחת בחיים לראות את האיש והמגבת, שנוגע בקהל שלו ומחבר אותך אליו. ששר לך. כאילו הוא יודע שהיום דווקא אתה הגעת להופעה הזאת.

אז מה מייחד אותו?

אריק איינשטיין הוא אגדה. אין ויכוח – אך למרות זאת הוא נרטיבי, שיריו מחוברים לפלח אחד עיקרי באוכלוסיית המאזינים המקומיים. לבועז שרעבי יש מנעד שירים עצום, ועדיין הוא לא הצליח לגעת בכל הספקטרום של הקהילה בישראל. היחידי שאולי הצליח להבין את אותה נוסחה קסומה שכל כך ברורה ונהירה למר ארצי הוא זוהר ארגוב שלא היה אתנו מספיק זמן בשביל האימפקט הזה.

אז מה הבין שלמה ארצי שקודמיו לא השכילו ללמוד? כיצד ייתכן ש"תרקוד היא אמרה לי תרקוד, הברושים לא ידעו אם לבכות או לצחוק" הצליח לפצח את נבכי נשמתו של המאזין הישראלי. בדרכו שלו האיש הצליח להיכנס לאפרכסת שלנו, להמשיך דרך תעלת האוזן, לפרוץ את עור התוף להתמקם בעצב השמיעה, ולהשתגר לליבנו עד שהוא לופת את האירוע החמקמק הזה שמהווה את הגנום הישראלי. את מהוו הכמוסים ביותר, את הרצונות והכמיהות שלו. את האירוע המפותל הזה הוא ביצע עם מילים כמו "אושר אקספרס זה לא לנצח", או "תיקחי סיגריה תתני גפרור". אגדה.

הוא הפך לאחרון האייקונים, המוסקטר האחרון שנושא את הנוסחה הסודית ללב ליבו של כל אחד ואחד מאתנו (סטטיק ובן אל תבורי מזנבים בו בימים אלו ממש).

בדיוק על הצד השני של אותו מטבע נמצא ראש הממשלה התשיעי שלנו (היום הוא כבר השלוש עשרה אבל נספור מאז הפעם ההיא). שרחוק רק חצי שנה מלהיות ראש הממשלה שמכהן הכי הרבה שנים בישראל (בן גוריון לפניו עם 13 שנים ו-127 ימים), בנימין נתניהו ייגע בקרוב מאוד ברף השלוש עשרה שנים. אז איך אותו אדם, אותה פיגורה, שמר על שלטונו לאורך כל כך הרבה שנים? ברשותכם אני מביא את הציטוט המלא – "שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים" (מרץ 2015). כן, כן, אני מודיע בראש חוצות שגם האדון נתניהו הצליח לפצח את הגנום של המצביע הישראלי.

במשך שנים הוא צפה בנו, למד את ההרגלים שלנו, את ההעדפות שלנו, את התגובות שלנו לכל אמירה פוליטית, עבר סקר סקר ולמד. הוא ראה את בגין מתרסק, הוא עזר לפרס לחפור את הקבר הפוליטי שלו, הוא ליבה את הרוחות עד שהגלים געשו והשמים התקדרו, ותפס את הכיסא הכול כך ריק שהשאיר אחריו יצחק רבין. הוא פספס, צעיר מידי ושאנן מידי, את הכניסה של אהוד ברק והדחתו מהכס. באותו תהום נשייה, באותו רגע של משבר, "הנסיך" של הפוליטיקה הישראלית פיצח את הקוד. כישלונו האיר את עיניו, וסוף סוף המספרים הסתדרו. הנוסחה הושלמה. מורנו ורבנו יצא להפיץ תורה.

ואכן מאותו דוקטורט סוציולוגי מרתק יצאו שלוש מסקנות פשוטות עד כאב:

  1. על מנת לשמר את אחדות העם ורוח ההקרבה הכללית חייבים למצוא אויב משותף קיומי.
  • "כשאנחנו מדברים על מחירי הדיור, על יוקר המחיה, אני לרגע לא שוכח את החיים עצמם. האתגר הגדול ביותר לחיינו כעת הוא התחמשות איראן בנשק גרעיני." בתגובה לדו"ח מבקר המדינה על משבר הדיור, בטוויטר, 25 בפברואר 2015.
  1. העניים יישארו עניים, נשלוט להם ברוח. מי שמניע את הרוח ודואג שמפרשי הסירה ישארו מלאים הם הטייקונים.
  • "רק אני יודע להשיג את הקולות המזרחיים, אני יודע את מי הם שונאים". לשר האוצר שלו, משה כחלון, במהלך ישיבה לקראת הבחירות ב-2015.
  1. אני לא צריך לרוץ מהר כדי לברוח מהאריה שביער. אני רק צריך לרוץ מהר יותר מזה שרץ לצידי".
  • "לאחרונה תעשיית הדכדוך הצמיחה ענף חדש, ענף החמוצים". על מתנגדיו (שטוען שמנסים להדיחו), אוקטובר 2017.

אגדה.

"ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי. הדבר הנכון לעשות הוא שהממשלה הזו תלך הביתה" (בנימין נתניהו על אהוד אולמרט).

שנים עברו, מים רבים זרמו בירקון וזיהמו לנו את הים, מים מעטים מידי מילאו לנו את הכנרת, ועדיין שני הג'נטלמנים מישירים מבט זה מול זה. שני גברים המחזיקים באחד מסודות המדינה הכמוסים ביותר. האחד, בסאגה ססגונית, מגבת, גיטרה אקוסטית ובלדות מרגשות. השני, בלפיתת ברזל נטולת רסן, שולח אותנו לקרב עם חרב פיפיות, בעוד הוא צופה בנו מקיזים את דמנו למענו, מבעד למסכי הטלוויזיה ומאגרי הסקרים.

 

איש חכם מאוד אמר פעם "או שאתה מת כגיבור, או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל"

 


על ההבדל בין שלמה ארצי לביבי נתניהו

תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים

טעות בפרסום?

עזרו לנו להבין את הטעות, כתבו לנו דרך תיבת הטקסט את הטענה ואנחנו נשמח להתייחס ולתקן את הפרסום. לפרטים נוספים צרו קשר דרך [email protected]

x
עדכון שבועי על תוכן מרחבי הרשת לתיבת המייל שלכם, מתאים? הרשמו עכשיו !

הרשמו באמצעות כתובת המייל שלכם ותהנו מעדכון שבועי קבוע של החדשות החמות מרחבי הרשת, ובחינם!

באתר זה פועלת אמנת פרטיות ואנטי-ספאם