ז'אנר סרטי סוף העולם מתקשה בשנים האחרונות לחדור שוב לתודעת המיינסטרים בשל היותו ממוחזר מכל בחינה אפשרית. תעצרו אותי אם כבר שמעתם את זה בעבר: האדם האחרון על כדור הארץ מסתובב חופשי בידיעה שהוא האדם האחרון שחי על פני האדמה, במהרה הוא מגלה שזה כלל לא נכון ומוצא שורד\ת נוספ\ת. כמובן שבהמשך עליהם לשים את עברם בצד ולנסות לשרוד ביחד ממה שנשאר מן האנושות. אז במחלקת המקוריות הסרט נכשל ולמרות שהתסריט דורש כמה שיפוצים, עדיין מסתתר כאן סרט קטן, אינטימי ולעיתים מרגש על הצורך של האדם להיות חלק מן החברה וההתמודדות עם העבר.
ראשית ואיך לא, אשבח את המשחק המופלא של צמד השחקנים, פיטר דינקלג' המוכר לכולנו ממשחקי הכס. סוף סוף הוא מכניס את כישורי המשחק שלו להילוך גבוה עם דמות מסתורית שלאט, לאט כמו בצל מורידה את השכבות שלה בשביל ליצור את אחת מן הדמויות היותר אמינות שיצא לי לראות השנה וזאת תודות גם לכימיה שלו עם השחקנית אל פנינג שמבחינתי לא הפתעה, כאשר היא מצליחה להביא תצוגת משחק מרשימה של דמות בעלת רבדים שונים.
הצילום ברובו יפיפייה מאוד, במיוחד כשזה נוגע לסצנות אשר מצולמות בעזרת אור טבעי של השמש או מנורה. הבמאי מנצל כל רגע מן המצלמה וצילומי הנוף שלה, לקראת סיום המערכה השנייה נשארתי בשוק מאחד הפריימים היותר חזקים שהיה לסרט להציע.
צילום: Gage Skidmore
לקראת מערכתו השלישית, הסרט במהרה התחיל להתפורר בשבילי. הטיוויסטים שלו, אשר יכולים להיתפס על ידי אלו שלא מכירים מספיק טוב את הז'אנר כמרשימים, נשארים רק בגדר רעיונות, הם כלל ולא מפותחים מספיק, וכאשר נראה כי הסרט חותר למשהו רציני, הוא נגמר בתחושה של החמצה, הגורמת לקהל לרצות עוד. מה שמשאיר בידנו רק מחצית סרט טוב שאולי היה עובד יותר טוב כסרט קצר מאשר סרט באורך שעה וחצי. מה שעוד יכול להכעיס את רוב האנשים, כשזה נוגע לסיפורי הרקע של הדמויות, לא כל השאלות שלנו עליהם מקבלות תשובות, אך לי זה כלל לא הפריע מכיוון שלעיתים אני נהנה מבמאי שסומך על צופיו ולא מעניק את כל התשובות והפרשנויות על מגש של כסף.
"עכשיו אנחנו לבד" כלל ולא ייזכר כיצירת מופת של ז'אנר האפוקליפסה, למרות שמסתתרים בו לא מעט רעיונות ודמויות שככל הנראה היו יכולים לעבוד כפורמט של סרט קצר, אולם עדיין יש בו היבטים חיובים שככל הנראה ימשכו את אלו שמחפשים משהו נסיוני מחוץ לגבולות הקולנוע הסטנדרטי.
