משהו טוב קורה לסרטי שחורים לאחרונה: הם זוכים להצלחות מרשימות מאוד בקופות ואצל המבקרים, ואפילו מגיעים להקרנות בארץ! בדיוק רגע לפני ש'אור ירח' זכה כנגד כל הסיכויים באוסקר, יצא בארה"ב מותחן אימה בשם 'תברח' שבויים ע"י ג'ורדן פיל. כן, אותו אחד מהצמד הקומי קי ופיל. בהתחלה הסרט לא היה אמור להגיע לארץ אך לאחר ההצלחה המטורפת שזכה לה בארה"ב, הוא הגיע גם אלינו.
'תברח' הוא לא פחות מאשר תופעה קולנועית שכמוה נדיר לראות מחוץ לעונת האוסקרים. מלבד ההצלחה המאוד מרשימה בקופות (170 מיליון דולר עד עכשיו. מרשים מאוד עבור מותחן אימה למבוגרים בתקציב של 4 מיליון דולר ובלי שחקנים ידועים או פרנצ'ייז להסתמך עליו), הביקורות משתפכות עליו. האתר הידוע 'עגבניות רקובות' מספר כי מבין 231 מבקרים שראו את הסרט, רק אחד (!) כתב משהו שלילי על 'תברח'. בהתחשב בכך שהמבקר הזה הוא ארמונד וויט, אחד שידוע בכך שהוא תמיד עושה דווקא ומפרסם ביקורות נגד הקונצנזוס, אפשר להגיד שכל מבקר שראה את 'תברח' אהב אותו. מאז 'הקול בראש' לא ראיתי קונזנצוס כזה חיובי כלפי סרט.
כמובן שעם ביקורות כאלה הציפיות שלי רק עלו ועלו. לאחר שראיתי את הסרט, אני שמח להגיד שהפעם המבקרים לא טועים.
הגבר האפרו אמריקני כריס, וחברתו הלבנה רוז הם זוג שכבר הרבה זמן נמצא במערכת יחסים רומנטית. עכשיו הגיע השלב שבו כריס צריך לפגוש את ההורים של רוז. הם נוסעים לסוף שבוע בבית של ההורים ובהתחלה הכול נראה בסדר: כולם שמחים, אדיבים ובריאים באופן חשוד מאוד. מה שמתחיל כמו 'פגוש את ההורים' לאט לאט הופך לסיוט כאשר כריס מגלה סוד אפל מאוד על רוז ומשפחתה שמאלץ אותו, כמו שאומר שם הסרט, לברוח משם. אך זה לא יהיה דבר פשוט בכלל.
אני אתחיל בשורה התחתונה: 'תברח' הוא לא פחות ולא יותר ממותחן אימה מושלם. סרט ללא רבב שמצליח להיות מדוייק לחלוטין ומקורי להחריד. הסרט הוא עבודת הבימוי הראשונה של ג'ורדן פיל ומדובר בעשייה קולנועית יוצאת מן הכלל. קשה להאמין שהסרט הוא עבודת ביכורים קולנועית, ולא מותחן אימה שבויים ע"י מאסטר שכבר עשרות שנים מביים סרטים. הבימוי של פיל כל כך מדוייק, כל כך סוחף וכל כך מלא בכישרון ובמיומנויות קולנועיות מרשימות, שצריך פשוט להוריד את הכובע בפניו. הוא גאון.
צילום: Peabody Awards
בניגוד לדי הרבה סרטי אימה מהזמן האחרון (אני מסתכל עליך 'הצלצול 3'), 'תברח' הוא אשכרה סרט מפחיד. בזכות הבימוי המושלם של ג'ורדן פיל היו מלא קטעים במהלך הסרט בהם אחזתי בחוזקה בצידי המושב מרוב פחד ממה שאמור לבוא או הסתכלתי מבעד לחריצים בין האצבעות. יש לציין ש'תברח' יותר מזכיר את 'מי מפחד מהזאב הרע' ואת 'דרך קלוברפילד 10' מאשר 'המסור' ודומיו: האימה בסרט מבוססת בעיקר על מתח מורט עצבים ומלבד קטעים ממש קטנים לקראת הסוף, אין בו אלימות קשה או גועל.
הסרט גם ממש מצחיק. הוא לא שומר על ארשת רצינית לכל אורכו ויש במהלך 'תברח' לא מעט קטעים ממש מצחיקים שגרמו לי ולשאר האולם להתגלגל מצחוק. הקטעים הקומיים בסרט מצחיקים בכוונה, והם מצליחים לבוא במקומות הנכונים ולהשתלב בהצלחה עם אווירת האימה המלחיצה של שאר הסרט.
אבל מעל הכול, מה שהופך את 'תברח' מסתם מותחן אימה משובח, ליצירת מופת של ממש, זה שיש לו אמירה ששווה להקשיב לה. בעידן הגזענות, השנאה והטראמפ, בו ארה"ב (והאמת, גם שאר העולם) נמצאת כיום, 'תברח' מצליח להגיד דברים חדשים על הגזענות של הלבנים כלפי השחורים, ואיך האדם הלבן נוטה להשתמש במיעוטים בשביל צרכיו האישיים במסווה של דאגה ונאורות מזוייפת. כבר הרבה זמן שלא ראיתי סרט כל כך מבריק ועמוק מהבחינה הזאת.
בסופו של דבר 'תברח' הוא יצירת מופת, מותחן אימה מושלם, סרט ממש מצחיק, החוויה הקולנועית הכי כיפית שחוויתי לאחרונה, וסרט השנה שלי נכון לעכשיו. פשוט רוצו לראות, אין לי מה להוסיף חוץ מזה.
תגובה אחת