מראות שבורות
הסרט עוסק בגיורא, קצין מעוטר בקבע אשר שיטת חינוכו הקשוחה כוללת להעניש את בתו על כל טעות שעשתה. שגיאה אחת שעשתה מובילה אותה לחפש אחר העונש האולטימטיבי שיחזיר איזון לחייה בעקבות סירובו של אביה לתת לה עונש.
עבר שבוע מאז שצפיתי ב"מראות שבורות", ודעתי עודנה חלוקה. אני מבין ומכבד מה ניסו לעשות צמד הבמאים אמרי מטלון ואביעד גבעון אך משהו כאן עוצר את הסרט מלהיות יצירה אותנטית.
עלילתו מתעסקת בגיורא, קצין מעוטר בקבע אשר שיטת חינוכו הקשוחה כוללת להעניש את בתו על כל טעות שלה, שגיאה אחת שהיא עושה מובילה אותה לחפש את העונש האולטימטיבי שיחזיר איזון לחייה בעקבות סירובו של אביה לתת לעונש. מסעה יוביל גם לגילוי עברו הטראומטי של אביה.
הסרט יעמוד או ייפול על סצנת האירוע המחולל שלו ועד כמה הקהל יהיה מוכן לזרוק כל קמצוץ של הגיון מחוץ לחלון. למרות כוונותיו הטובות של הסרט בהצגת ההשלכות של חינוך נוקשה של הורה על ילד, ומה ההשפעות לטווח הארוך (מה שמוביל לסיומו ולאמירתו הפשוטה אך גם החשובה), משהו בדמויות כאן מרגיש מעט מוזר, כאילו מהלכיהם נובעים לא מרצונם אלא לפי מה שהכרחי לסרט, מה שכנראה יוביל להרבה הרמות גבה מצד הקהל.
אתן קרדיט איפה שצריך ואגיד כי יש בו רגעים די אפקטיביים וזאת בראש ובראשונה תצוגת המשחק הטובה כאן. בולטת לטובה, איך לא, הכוכבת העולה, שירה האס, המצליחה למכור כל דקה וכל שנייה על המסך כמי שמחזיקה בתוכה כאב אדיר. בנוסף, הצילום של דניאל מילר שמעניק את הנפח הרגשי שלעיתים היה חסר לסרט.
"מראות שבורות", למרות מגרעותיו, הוא סרטם של יוצרים קולנועים בעלייה. לא אשקר ואגיד כי בדרך זו או אחרת, הסרט מצא את דרכו לליבי בשל הצגתו של נושא חשוב כמו התמודדות עם טראומה.
תגובה אחת