פדרו אלמודובר הוא אחד הבמאים האהובים עלי. הסטייל המרהיב שלו, הסיפורים המרתקים שהוא מספר דרך סרטיו, המיניות המתפרצת והמשוחררת שלו והשחקנים הנהדרים שהוא עובד איתם הופכים כול סרט שלו לחגיגה שלא כדאי להפסיד. לא סתם אלמודובר הוא, לצד וודי אלן, אחד הבמאים היחידים כאן בארץ שכול סרט שלהם הופך לשובר קופות ולשיחת היום בקרב חובבי קולנוע.
לאחר שבשנות השמונים ובחלק מהתשעים אלמודובר היה במאי פרוע ומשולל רסן, בשנים האחרונות הוא יוצר סרטים רגועים ושקולים יותר. הבמאי, שקרוב לגיל 70, יוצר סרטים שגם סבתא שלכם יכולה לראות בנחת. לפני 3 שנים הוא הוציא את 'חולייטה' הנהדר והיפיפה ועכשיו הוא מוציא את 'כאב ותהילה', סרטו האישי והרגיש ביותר. מעיין '8 וחצי' של פליני גרסת ספרד של היום.
הסרט עוסק בבמאי שימי תהילתו חלפו והוא מכור לקוקאין. הוא כבר מזמן לא ראה את הסרטים שהוא עצמו ביים, הוא מאחר למפגשים בהם שואלים אותו שאלות ובכללי נראה שמצבו מתדרדר. לאחר שסינמטק עובר רסטורציה לסרטיו התשוקה שלו לקולנוע חוזרת והוא בוחן מחדש את חייו.
אם להגיד את האמת, 'כאב ותהילה' הוא לא מהסרטים היותר טובים של אלמודובר. סיפורים על אנשים שעולים למעלה מתוך התדרדרות קשה כבר סביר להניח שראיתם אלפי פעמים בקולנוע ו'כאב ותהילה' לא מחדש המון בסיפור הזה. אין פה משהו מסעיר יותר מדי והסרט לא מוסיף משהו חדש על הנושאים בהם הוא עוסק.
אבל זה לא אומר שכדאי לכם לוותר על הסרט. קודם כול, כצפוי מסרט של אלמודובר, הוא מאוד אסתטי. אומנם הפעם אין שימוש מוגזם בצבע אדום אבל יש צבעים אחרים והוויזאוליה נהדרת. יש לא מעט פריימים מרשימים בסרט שהייתי רוצה למסגר.
הקאסט המרשים מספק הופעות נהדרות, במיוחד אנטוניו בנדרס ופנולפה קרוז, הקבועים של אלמודובר, שנותנים הופעות משובחות. הם אומנם לא נותנים הופעות חד פעמיות ולמעשה היו הופעות שלהם אצל אלמודובר שהיו יותר טובות אבל ב'כאב ותהילה' הם מספקים תצוגות משחק טובות מאוד ודמויות שאפשר להזדהות איתן.
למרות ש'כאב ותהילה' לא מחדש הרבה בנושאים שהוא מתעסק בהם, הוא עדיין מציג עלילה מעניינת, סיפור סוחף ומרתק שכיף לעקוב אחריו, להתרגש עד דמעות ולהנות ממנו. סוף הסרט אף העלה על פניי חיוך ענק.
'כאב ותהילה'ֿ אינו משיאי היצירה של אלמודובר אך הוא עדיין סרט משובח ומלא באהבת קולנוע ואדם שכדאי לכם לצפות בו בימים חמים אלו. רק אל תשכחו להזמין כרטיסים מראש!
