ביקורות סרטים

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

אור היה יותר משמח לחזור בחזרה לעולם הקסום של ג'יי קיי רולינג, אך כנראה שיש עולמות שעדיף להשאיר מאחור.

צילום: VisualHunt.com

"הפשעים של גרינדלוולד" ברובו נתן לי את אותה תחושה מופלאה מילדותי כשצפיתי באחד מן הסרטים הקודמים בסדרת סרטי הארי פוטר כי הרי מה היו אותם סרטים אם לא אסקפיזם טהור של עולם פנטזי של קוסמים, לחשים, יצורים שלא מהעולם הזה וכנראה הכי חשוב, אוסף של דמויות שהיה קל להתחבר אליהם כי בסופו של יום הסדרה עצמה גדלה איתנו ביחד ועם כל סרט נהייתה יותר בוגרת עם התעסקותה בנושאים כמו: אהבה, התבגרות, מוות ועוד.

אני עדיין היום מתקשה להאמין כי "חיות הפלא" מסוגל במובן מסווים להביא את העולם הקסום לדור החדש, אלו שכלל ולא היו שם מאז תחילת שנות אלפים עם "הארי פוטר ואבן החכמים" כי למרות שב"פשעים של גרינדלוולד" יש מספר סצנות מבדרות שמבוימות ומבוצעות בצורה מדהימה ויפיפייה אתם כנראה כן תצטרכו לעשות את שיעורי הבית שלכם ולקרוא על כל מה שהתרחש בסרטים הקודמים.

ג'יי קיי רולינג החתומה כאן כתסריטאית, היא מבחינתי סופרת טובה אבל כתסריטאית ובכן, יש לה עוד דרך ארוכה, אתם כנראה תופתעו לשמוע כי הדמות הראשית כאן ניוט סקמנדר מופיעה משהו כמו רבע מן זמן, כאשר רולינג מלהטטת בין שלוש לארבע עלילות שונות שפשוט מאוד מאטות את הסרט והופכות את כל החוויה הזאת שהייתה אמורה להיות קסומה, מדהימה ומהנה למעייפת, מתישה ובקושי מעניינת, שכל סצינה שלישית היא אקספוזיציה אשר הייתה אולי מותאמת למדיום אחר כמו סדרת ספרים.

ולמרות שיש כאן מספר גדול של עלילות שונות, הוא עדיין מרגיש סרט קטן. אחד שנועד לספק כסוג של פרומו לסרטים הבאים בסדרה, לא שמדובר כאן בדבר רע, רוב הבלוקבסטרים של ימינו מספקים הצצה לסרטים העתידיים בסדרתם, לקראת הסוף או סצנה אחרי הכתוביות, ומה הם עושים אם רוב הזמן שנישאר להם אתם שואלים? הם מעניקים עלילה קוהרנטית המצליחה לעמוד על שתי רגליה הקדמיות מבלי להישען על הסרטים הקודמים, הדוגמא הכי טובה שאני יכול לתת היא סדרת סרטי מארוול.

ושוב חשוב לי לציין שברוב הזמן כן מדובר בחוויה כיפית, סצינת הפתיחה כאן היא מבין סצינות הפתיחה הכי מרשימות שיצא לי לראות השנה, והתוספת של ה-IMAX לכל הסיפור הזה הופכות אותו לרכבת הרים מסחררת, רוב הסצנות כאן וויזואליות ואסטתיות לעין, והמשחק של רוב צוות השחקנים הוא בסדר כששני האנשים אשר גנבו את ההצגה היו אדי רדמיין וג'וד לאו כאשר דמויותיהם היו הכי קרובות לסדרה המקורית מבחינת כמה קל להתחבר אליהם, אך לצערי הרב הם בקושי מופיעים כאן, במיוחד גו'ד לאו שממלא כאן נעליים גדולות כדמותו של דמבלדור מצליח להפתיע לטובה. 

"הפשעים של גרינדלוולד" יזכר כאחד מן הסרטים היותר חלשים שהייתה לסדרה להציע, למרות שהיה מהנה ברובו, עדיף היה כנראה לתת לרולינג לשבת בצד ולתת למומחים האמיתים להתמודד עם כתיבת תסריט מעמיק, חכם ומבדר.

אור פז

חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.


הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים

טעות בפרסום?

עזרו לנו להבין את הטעות, כתבו לנו דרך תיבת הטקסט את הטענה ואנחנו נשמח להתייחס ולתקן את הפרסום. לפרטים נוספים צרו קשר דרך [email protected]

x
עדכון שבועי על תוכן מרחבי הרשת לתיבת המייל שלכם, מתאים? הרשמו עכשיו !

הרשמו באמצעות כתובת המייל שלכם ותהנו מעדכון שבועי קבוע של החדשות החמות מרחבי הרשת, ובחינם!

באתר זה פועלת אמנת פרטיות ואנטי-ספאם