ביקורות סרטים

זמנים קשוחים באל רויאל

שבעה זרים נמצאים במלון אל רויאל בארה"ב ועידו הלמן נהנה מכול רגע איתם.

צילום: El Coleccionista de Instantes

פעם, ממש ממש מזמן, בשנות ה-90 העליזות היו הרבה חקיינים של טרנטינו. לא היה צריך לעשות הרבה בשביל סרט כמו טרנטינו: רק צריך להכניס המון דמויות מגניבות עם מבטאים מגניבים, להשתמש בעריכה מגניבה, לשים פסקול מגניב ולעשות את הסרט כול כך מגניב שהראש ייקרוס מרוב מגניבות שהוא מקבל מהמסך.

'זמנים קשוחים באל רויאל' הוא סרט שנראה כאילו נלקח מאותה תקופה עליזה (גילוי נאות: אני יליד שנות התשעים כך שעבורי סרטים שמזכירים את התקופה הזאת זה דבר טוב מאוד). יש לנו חבורה של זרים שנמצאים במלון אל רויאל אי שם בארה"ב (בין האנשים: הכומר המזוייף ג'ף ברידג'ס, דקוטה ג'ונסון שמדברת לא יפה וכריס המסוורת' בלי חולצה), יש לנו פסקול מגניב, בימוי מגניב והמון המון כיף.

רוב הביקורות שקראתי על 'זמנים קשוחים באל רויאל' טוענות שהסרט ארוךךךךךךךךךך ושטרנטינו מה נסגר איתך למה אתה עדיין עושה סרטים כה ארוכים. אז מלבד זה שלטרנטינו עצמו לא היה קשר להפקת הסרט אני אגיד זאת כך: מדובר באחד הסרטים הכי כיפיים שראיתי לאחרונה בקולנוע. 141 (!) דקותיו עברו לי ביעף ולחלוטין יש סיבה שסרט כזה הוא כמעט שעתיים וחצי, לא הייתי מוריד ממנו דקה.

מתבקש לנתח מצידי מה הסיבה לכך שמדובר בסרט כה טוב. כמו שאמרתי, לסרט יש בימוי מאוד מגניב שמלהטט בין כמה דמויות מגניבות (אמרתי שהסרט הזה מגניב, לא?), הפסקול נהדר, אין סצנה שלא תורמת משהו לעלילת הסרט והשחקנים טובים. ג'ף ברידג'ס כובש כהרגלו כהכומר, דקוטה ג'ונסון חמודה מאוד גם כשהיא מקללת וכריס המסוורת' מגניב וגונב את ההצגה בתפקיד המשנה הממזרי ונטול החולצה שלו.

'זמנים קשוחים באל רויאל' הוא סרט שכולו כיף. קנו כרטיס, איחזו בפופקורן, קולה ומקופלת ותהנו מ-141 דקות מבדרות במיוחד במלון אל רויאל.

Article author

זמנים קשוחים באל רויאל

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים