'זה' הוא זה ולא אחרת.
'זה' הוא ספר של סטיבן קינג, אחד הסופרים המעובדים ביותר בתולדות הקולנוע, שנמשך לא פחות מ-1,138 עמודים (!) ולא קראתי אותו כי לא יצא לי. גם את המיני סדרה מ-1990 לא יצא לי לראות כך שהסרט הנוכחי הוא ההיכרות ראשונה שלי עם חומר המקור.
'זה' עוסק בחבורת ילדים בעיירה אמריקאית שקטה בסוף שנות השמונים. התמימות האייטיזית שולטת, New kids on the block הם הלהקה הכי פופולרית בסביבה וליצן מרושע בשם פניוויז מתקיף את העיירה פעם ב-27 שנים.
בכול מקרה, חבורת הילדים הנ"ל מנסה ליהנות מחופשת הקיץ ולהתמודד מול בריונים שרוצים שוב ושוב להציק להם. הכול משתנה כאשר החבורה פוגשת את פניוויז וחייהם מתחילים לקבל תפנית חדשה ומזוויעה שתשנה את כול מה שהם חשבו עליו עד עתה.
מהפופולריות העצומה לה הסרט זכה עם יציאתו אפשר היה לחשוב שמדובר בקלאסיקת אימה חדשה. ובכן, לא. ב'זה' אומנם יש לא מעט קטעים מפחידים אבל רובם בעיקר הפחדות ורציחות מהסוג שחובבי האימה הכבדים לא יתרגשו מהם. הסרט בעיקר עובד מאשר מפחיד, וחוץ מכמה קטעים בודדים לא סביר ש'זה' יככב בסיוטים שלי בלילה.
אבל למרות ההסתייגות הזאת, 'זה' הוא סרט כיפי מאוד. הוא משלב בין דרמת התבגרות בסגנון 'אני והחבר'ה' לבין מותחן אימה על טבעי ועושה זאת בהצלחה יתרה. קטעי דרמת ההתבגרות עשויים היטב ואפילו מצליחים קצת לרגש עם כתיבה נבונה ובניית דמויות טובה שגורמת לכך שאכפת לך מכול אחד מהילדים בחבורה.
כמותחן אימה 'זה' עושה את העבודה. הוא אומנם לא עשוי מחומר של קלאסיקה אבל יש בו לא מעט קטעים מלחיצים והפחדות אפקטיביות שיעשו את העבודה למי שבא לפחד ולהנות.
צילום: DarlingJack
השחקנים ממש טובים. השחקנים האלמונים שמגלמים את הילדים הראשיים טובים מאוד ומעוררים הזדהות רבה (במיוחד אם אתה גדלת בשנות השמונים) אך מי שגונב את ההצגה, מן הסתם, הוא ביל סקארסגארד כפניוויז. כול סצנה בכיכובו היא פשוט זהב וניכר שסקארסגארד פשוט נהנה לשחק את התפקיד שלו בסרט והצופים רק מרוויחים.
'זה' הוא לא יצירת מופת של אימה אבל הוא כן סרט פופקורן מבדר מאוד שמעביר שעתיים ורבע בכיף. מקווה שעד יציאת סרט ההמשך לא אתקל בליצנים מפחידים כמו פניוויז.
