המאבק
בעיני "המאבק" הוא אחד הסרטים היותר חשובים והכרחיים שיצאו השנה, המבקרים שצפו בו בפסטיבל סאדנס האחרון התמוגגו ממנו. מדובר מסמך אנושי ומרומם את הלב על שומרי הסף של הדמוקרטיה ולחימתם עד טיפת הדם האחרונה מול הממשל האמריקאי והחלטיותם השנויות במחלוקת כמו: איסורם של טרנסג'נדרים לשרת בצבא, הכנסתם של מהגרים אל תוך מחנאות והפרדתם מילדם ואיסור הפלות בקרב צעירות. יכול שכבר יצא לכם לקרוא על הנושאים ההם ממדורי חדשות ועיתונים, אם אתם נותנים יותר לכיוון: "הדברים ההם האיומים". אינם תצאו מההקרנה כאנשים חדשים. אבל יכול להיות שכן תהנו משעה וחצי של דרמת בית משפט איכותית, הרי כמו הנושאים שהוא נוגע, מבחינת הסיפור לא מדובר במשהו שלא ראיתם בעבר, זהו סיפור דוד וגוליית, מאבקו הבלתי פוסק של האזרח הקטן לצדק. שממש את מטרתו בחיזוק הקהל ומעביר בנעימות שעה וחצי.
בעיני הסרט היה יכול לעבוד אפילו כסרט קצר, כאשר מתמקד בתיק אחד. לרוב העריכה מצליחה לשמור על הקצב ומעניקה זמן מסך שווה לכל תיק. אך עצם התמקדות בתיק אחד היה יכול להוסיף ממד נוסף של אישיות אל תוך הסרט, אני מדבר על התעסקות רחבה יותר בחייהם הפרטים והאישיים של האקטיביסטים, כדי לגרום לי להזדהות אליהם יותר. הם נמצאים שם על הקו כמעט 7\24. בקושי רואים את המשפחות שלהם, נלחצים, נרגשים הרי הם רק בני אדם ולא גיבורי על. הקטעים ההם לצערי הרב מועטים מאוד.אך מצד שני, זה מעולם לא היו כוונותיו של הסרט, זאת קריאה לשינוי, הוכחה לכך שהשינוי מתחיל קודם כל באנו ולאחר מכן באנשים סביבנו. הדבר מסתכם ביצירה חשובה ואקטואלית אך גם כזאת שלא בהכרח תזכרו כמה שעות אחרי שתסיימו את ההקרנה.
קולקטיב
"קולקטיב" הוא הין ליאנג של "המאבק", במקום קולנוע מעוצב המעביר בנעימות שעה וחצי, אנו מתקבלים עם המציאות היום-יומית האפרורית, במקום התעסקות של מספר אירועים, אנו חווים בזמן האמת את החקירה של שריפת מועדון הקולקטיב שבו נהרגו 64 אנשים ו-146 נפצעו ותאמינו לי שאני אומר לכם, שחור הארנב הזה יותר עמוק ממה שאתם מדמיינים.
בקלות אפשר היה לראות מישהו עושה מביים סרט עלילתי על המאורעות ועדיין לא היה מגיע לקרסוליים של הסרט הזה ומה שהוא הצליח להשיג, מדובר כאן באחד המותחנים היותר טובים שיצאו השנה, כמו "המאבק" מדובר במכתב האהבה, לשומרי הסף של הדמוקרטיה. אך הדבר הנוסף שאני מעריך ביצירה הזאת, משהו שראיתי פחות ב"המאבק". שהיא מפקפקת בכל הרעיון הזה של השינוי, אם הוא באמת אפשרי ובעל השגה, כמה זמן הוא באמת יוכל להחזיק עד שיבואו בעלי האינטרסים הבאים לשלטון, מדובר במאבק בלתי פוסק שבעיני בא לידי ביטוי יותר ב"קולקטיב". נכון מדובר ביצירה יחסית איטית, שדורשת את תשומת ליבכם אך בעיני היא מרוויחה ביושר את תשומת ליבו. כמו עבודתם של העיתונאים בסרט, כך גם הבמאי אלכסנדר נאנאו מגיש יצירה מעמיקה, הדוקה ומקצועית שתשאיר אותכם פעורי פה, אסור להחמיץ.
