מקומם של סרטי המערבונים היו מאז ומתמיד בעלי משמעות גדולה בהיסטוריה הקולנועית. בשנת 1903 יצר אחד מחלוצי היצירה הקולנועית- אדווין סטנטון פורטר, סרט אילם באורך של כ-10 דקות, בשם "שוד הרכבת הגדול" הנחשב כאחד מסרטי המערבונים הראשונים וכפורץ דרך בתולדות העשייה הקולנועית בכלל והעלילתית בפרט.
מאז סרטו ההיסטורי של פורטר, ולמרות שתרבות המערב הפרוע נזנחה לפני זמן רב לטובת התרבות המערבית המודרנית, נראה כי קסמו ממשיך לסקרן ולעלות שוב ושוב בתחום העשייה הקולנועית בצורה שמשאירה אותו רלוונטי, ביקורתי וחוצה ז'אנרים.
צילום: VisualHunt.com
בצהרי היום (1952)
סרט הקאלט של פרד זינמן בכיכובם של שניים מהאגדות ההוליוודיות: גרי קופר וגרייס קלי. הסרט מגולל את סיפורו של וויל קיין המשמש כשריף בעיירה קטנה במערב ארצות הברית. בעיצומו של טקס חתונת השריף, שלאחריו התכוון לפרוש מתפקידו, מתוודע השריף לעובדה כי אחד מהפושעים האכזריים ביותר שאסר, פרנק מילר, נמצא על הרכבת הצפויה להגיע לעיירה במטרה לנקום בו. מאותו הרגע מתחיל קיין במסע של גיוס תושבי העיירה שיסייעו לו בקרב מול פרנק, מסע אשר נוחל כישלון.
אחד האלמנטים המעניינים בסרט הוא שברגע ששריף וויל קיין מגלה כי בעוד שעה וחצי צפויה להגיע הרכבת עליה נמצא פרנק מילר, מתחילה מעין ספירה לאחור ב"זמן אמת", של שעה וחצי שבמסגרתה מתקיימים כל האירועים בסרט (דבר דומה נעשה בסדרה "24"). תוך שימוש בהצבת שעונים כמעט בכל פריים בסרט, הצופה מצליח להשאב ולהזדהות בחווית הלחץ וחוסר האונים אותה חווה קיין.
היו זמנים במערב (1968)
אחת מיצירות המופת שביים סרג'יו ליאונה העוסק בתקופת המערב הפרוע. עלילת הסרט המתחילה ברצח ברוטאלי של אחת ממשפחות העיירה והגעתו של זר מסתורי, מעלה על פני השטח מזימות ושחיתויות השוזרות את חייהן של דמויות הסרט זה בזה. הסרט מציג, לאורך כשעתיים ו-45 דקות, הצצה לעולם המיוחד וחסר העכבות של המערב הפרוע, תוך שימוש באסתטיקה והאופי הסגנוני המיוחד של סרג'יו ליאונה.
הסרט מלווה באחד מהפסקולים היפים ביותר שידע הקולנוע שהולחן על ידי אניו מוריקונה. הסרט אומנם ארוך והדיאלוגים מעטים, אך אלו לא גורעים ממנו אלא יוצרים את האפקט ההפוך השואב אותך לתוך עולמו הפנימי של הסרט. למרות שהשנה חגג הסרט 80 שנים להיווצרו, נראה כי הקסם המאפיין אותו נותר רלוונטי גם כיום.
בחזרה לעתיד 3 (1990)
הסרט המסכם את טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" בבימויו של רוברט זמקיס. סרט זה מהווה המשך ישיר של הסרט השני בטרילוגיה שנגמר בהיעלמותו של דוק אמט בראון. בעקבות מכתב שנשלח למרטי מהעבר, מגלה מרטי כי דוק נמצא בשנת 1885, תקופת המערב הפרוע, ומחליט לחזור אחורה בזמן ולהציל את חברו.
הסרט הוא שילוב של שלושה ז'אנרים עיקריים: מדע בדיוני, מערבון וקומדיה. שילוב זה יוצר את הפאן הפארודי המודע של הסרט. הסרט עשיר ברפרנסים משעשעים מסרטי מערבונים ישנים יותר ומעמיד אותם באור נוסטלגי (ואף לעיתים ציני). סרט זה וייצוג דמותו של מרטי מקפליי, הינו חלק ממהפך אותו עבר הדימוי הגברי בסרטים ההוליוודים שנוצרו באותה התקופה. ניתן לראות כי שינוי זה מצליח להשפיע גם על הדמות המזוהה ביותר עם הדימוי המצ'ואיסטי הגברי, האקדוחן הקשוח.
בלתי נסלח (1992)
גם בסרט זה, המאבק למען ערכי הצדק והגנה על האוכלוסיות החלשות בחברה, באים לידי ביטוי. גיבור הסרט הינו וויליאם מוני (המגולם על ידי קלינט איסטווד שגם ביים את הסרט), אקדוחן מבוגר שחוזר בו מחיי הפרישה לטובת עבודה אחת אחרונה, בה הוא מתגייס לטובת זונות העיירה אשר מבקשות לנקום בזוג פושעים שהשחיטו את פניה של אחת מהן. בשיתוף פעולה עם עוזרו הותיק ועלם צעיר המתלווה אליהם, השלושה יוצאים למסע.
העובדה שדמותו של וויליאם מוני מגולמת על ידי קלינט איסטווד (אחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם גיבורי סרטי המערבונים) מקנה לסרט מימד אחר, מימד של חזרה בתשובה. המסע אותו עובר מוני לאורך הסרט מהווה מסע פנימי של סיכום והשלמה של האקדוחן המבוגר כלפי החיים אותם ביקש להדחיק. עמדה זו והייצוג השונה של גיבור המערבון משלים את השינוי שמופיע גם ב"בחזרה לעתיד 3".
ג'אנגו ללא מעצורים (2012)
סרטו השביעי של קוונטין טרנטינו מביא בפנינו את סיפורו של ג'אנגו, עבד אשר שוחרר על ידי צייד ראשים גרמני העונה לשם ד"ר שולץ. השניים יוצאים למסע חיפוש אחר אישתו של ג'אנגו שנסחרה לעבדות לבעליה של אחוזת קאנדילנד. ניתן לראות את הסרט כיצירה מהפכנית. בסרטים הקודמים נגענו בשינוי אותם חווים גיבורי סרטי המערבונים בסרטים כמו "בחזרה לעתיד 3" ו"בלתי נסלח" אך הסרט "ג'אנגו ללא מעצורים" מציב במרכזו את דמותו של העבד, דמות אנטי גיבור אפרו-אמריקאי.
טרנטינו, הידוע כיוצר הנוהג לקשור את יצירותיו ביצירות מוקדמות יותר, פותח את הסרט בפסקול מסרט מערבון ישן יותר משנת 1966 העונה גם הוא לשם "ג'אנגו". "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא סרטו הראשון של טרנטינו העוסק בתקופת המערב הפרוע (אחריו יצא הסרט "שמונת השנואים" בשנת 2015) ובדומה לכל יצירה קולנועית של טרנטינו, האופי ה"טרנטינואי" נוכח בצורה מובהקת בסרט. הסרט שנון, משעשע ומכיל קאסט רחב של שחקנים מעולים: ג'יימי פוקס, כריסטוף וולץ, ליאונרדו דיקפריו, סמואל ל. ג'קסון, קרי וושינגטון ועוד רבים אחרים.
