ב1 בספטמבר 1914 בגן החיות סינסינטי שבאוהיו מתה מרתה, היונה הנודדת האחרונה שחיה על פני כדור הארץ. וככה ביום אחד נכחד לגמרי מין של ציפור מעל פני האדמה. לאורך ההיסטוריה מינים נכחדים, למעשה, 98% מהמינים שאי פעם חיו על פני כדור הארץ נכחדו. לפעמים זה תהליך טבעי וארוך, לפעמים אירוע הכחדה קצר וקטסרופלי, ולפעמים, כמו במקרה של היונה הנודדת, אנחנו בני האדם הם אלו שאחראים באופן ישיר להכחדתו של מין.
אומנם זה לא המין הראשון שאנחנו מכחידים ולצערנו גם לא האחרון אבל הסיפור של היונה הנודדת הוא מיוחד. מיוחד כי אם הייתם מספרים לאדם מהרחוב 50 שנה לפני כן שהיונה הנודדת הולכת להיכחד, הוא היה צוחק לכם בפרצוף וזורק אתכם מכל המדרגות מהסיבה הפשוטה שבארצות הברית, היונה הנודדת הייתה נפוצה במספרים עצומים בכל קנה מידה אפשרי.
צילום: tristanloper
כ-200 שנה לפני שמרתה, אחרונת היונים הנודדות נפחה את נשמתה, אוכלוסיית היונים הנודדות בארצות הברית הוערכה בין 3 ל-5 מיליארד פרטים. רק לשם השוואה, אוכלוסיית יוני הסלע, אלו שאתם רואים כל יום ברחובות, מוערכת כיום בכ-260 מיליון פרטים בכל העולם. להקות של יונים נודדות היו מאכלסות אזורים נרחבים, ישנן עדויות על להקות שכל אחת מהן הייתה פרוסה על שטח שגודלו פי 4 משטחה של מדינת ישראל.
ב-1833 כתב גון ג'ימס, צפר וחובב טבע, מאמר לעיתון שבו תיאר להקת יונים נודדות שחלפה מעליו וחסמה את אור השמש למשך 3 ימים רצופים. היונים הנודדות מצאו ביטחון במספרים גדולים כמו בעלי חיים רבים אשר חיים בלהקות גדולות, אך נראה שמבקרה של היונים הנודדות זו גם בדיוק הסיבה שגרמה להכחדתם. אולי יותר נכון להגיד שבני האדם שראו את המספרים העצומים האלו הניחו שלא יקרה כלום אם יצודו אותם בהמוניהם או יפגעו באזורי המחייה שלהם, ואולי פשוט לא היה להם אכפת.
צילום: Internet Archive Book Images
עם גילוי אמריקה ותחילת ההתיישבות האירופאית הציד גדל בצורה מסחררת. בתחרות ציד אחת ב-1896 נקטלה להקה של לא פחות מרבע מיליון פרטים בזמן קצר של ימים בודדים. בשר היונה הנודדת היה נחשב לבשר זול וציידים היו קוטלים אלפים בכל פעם שיצאו לצוד. דבר נוסף שהאיץ את קצב הכחדתם היא העובדה שהיונה הנודדת מטילה ביצה אחת בכל עונה בניגוד לציפורים אחרות שמטילות כמה ביצים. נראה שאסטרטגיה זו, של ביצה אחת, הייתה מספיק טובה במשך מיליוני שנים של אבולוציה והיונים הנודדות שטפו את השמים בהמוניהן.
צילום: Visualhunt.com
אך למרות שבזמנו נראה ששום דבר לא יכול לפגוע באוכלוסיית היונים הנודדות, יש דברים שאנחנו בני האדם מבינים רק בדיעבד. מחקר חדש מגלה שבניגוד לבעלי חיים רבים אשר חיים בלהקות גדולות, השונות הגנטית בין הפרטים בלהקה הייתה קטנה מאוד. שונות גנטית רבה חשובה להישרדות של מין משום שהיא מבטיחה את עמידות המין לשינויים קיצוניים בסביבתו.
כשהמאגר הגנטי באוכלוסייה מגוון זה אומר שישנן תכונות שיכולות להיות שונות בין פרטים, כך אם לדוגמא עולה הטמפרטורה באופן קיצוני וברמה שיכולה לפגוע בשרידות הפרטים, אם תהייה שונות גנטית גדולה חלק מהפרטים ישרדו את העלייה בטמפרטורה והמין ימשיך להתקיים. אך למרות השונות הגנטית הקטנה נראה שלאורך השנים מספר היונים הנודדות נשמר גבוה והכמות העצומה שלהם היא שהבטיחה את הישרדות המין גם כשהסביבה השתנתה.
אולם נראה כי אין אסון טבע גדול יותר מהאדם, ואנחנו ברוב חוצפתנו הצלחנו להביא את הלהקות למספרים שאומנם נראים לנו גדולים מאוד, אך הם לא היו גדולים מספיק כדי להבטיח את הישרדות היונים הנודדות לאורך זמן. כך הצלחנו בכמה מאות שנים להכחיד את מין הציפור שהיה הנפוץ ביותר בעולם וכנראה גם בכל הזמנים.
צילום: marfis75
המסר מכל הסיפור העגום הזה הוא שאנחנו נוטים לספר לעצמנו תירוצים ומנסים לתת הסברים לדברים שאנחנו עושים, אך הטבע מורכב הרבה יותר ממה שנראה לנו, לכל שינוי שאנחנו עושים, גדול כקטן, יש השלכות. בדיוק באותו ההקשר המשפט "יש הרבה דגים בים" הופך להיות פחות ופחות רלוונטי עם לחץ הדיג ההולך וגובר, והפגיעה הנרחבת באזורי המחייה הטבעיים של יצורים ימיים.
גם המחשבה המוטעית שכריתת יערות לא משפיעה כי יש עוד הרבה עצים ביער וכו׳, אך לכל דבר יש השלכות ולפעמים נקודות האל חזור לא ברורה כמו שנדמה לנו. אנחנו חייבים לקחת בחשבון שלא את הכול אנחנו יודעים וחבל שנגלה בעוד 50 שנה שהכחדנו מין נוסף או שביצענו נזק אחר בלתי הפיך בגלל יהירות וחוסר ההבנה שלנו במורכבות הטבע.
