ביקורות סרטים

האירי

״האירי" הוא כמו בקבוק יין שהשתבח עם השנים. יכול להיות שכבר יצא לכם לראות אלמנטים וקלישאות נשחקות מז'אנר הפשע אך כזה עוד לא ראיתם.

צילום: trendingtopics

"זה זה מה שזה" אומרת דמותו של ג'ו פשי, מעולם לא היתה שום דרך שהסיפור יגמר בסוף טוב. כל הכוח שהמאפיונרים החזיקו והפחד שזרעו בסובבים אותם הגיע עם מחיר – ידיהם היו מגואלות בדם, מה שגם אומר שלא חסרו להם אויבים. ימיהם היו קצרים – אם לא מצאת את עצמך מת על ידי חניקה מחבל, פיצוץ מכונית או ירוי שכוב על המדרכה, אז היה מגיע הדבר השני הכי גרוע: למות מוות טבעי עם חרטה ועצב בליבך.

לא השתכנעתם?

ובכן מה דעתכם על זה, ברגע שיוצא להיפגש עם מאגר הדמויות המשנה שאינם פשי, דה נירו או אל פצ'ינו אנו מתברכים עם תאריך מותם וסיבת המוות שלהם. זה ללא שום שמץ של ספק כי סקורסזה רקח את אחד מסרטיו היותר בוגרים ואפיים בקריירה שלו ולא, השלוש שעות שלו אינן הפקטור יחידי (אליו נחזור בהמשך).

דה נירו הוא פרנק שירן, לוחם מלחמת העולם השנייה והחייל הנאמן של המאפיה. נמצא בצומת דרכים בין נאמנותו למשפחת הפשע לבין ג׳ימי הופה נשיא איגוד נהגי המשאיות בארצות הברית אשר נחשד בשחיתות.

"האירי" הוא כמו בקבוק יין שהשתבח עם השנים. יכול להיות שכבר יצא לכם לראות אלמנטים וקלישאות נשחקות מז'אנר הפשע, אך כפי שציינתי למעלה, זו העובדה שמציב סקורסזה את ההיבטים האלו מול המראה האכזרית של המציאות שהופכת את החוויה ליותר דרמטית. פתאום השחקנים שהצטיירו כגנגסטרים בעלי עמדה, כוח ויושר, עליהם הסתכלנו במבט של הערצה ״נחשפו״ לפגעי הזמן, לזיקנה. לפתע ג'ו פשי הוא הסבא החביב שמנסה להתחבב על ביתו של דה נירו, דה נירו מתמוטט בביתו וצריך קביים בשביל להתנייד.

הקרדיט למכה הרגשית הזאת מגיעה קודם כל לצוות האיפור ואחראי האפקטים הוויזואליים שעמדו באתגר הרציני בלהעביר אותי מסע היסטורי עם הדמויות. וכמובן המשחק של השחקנים. ניתן לראות עד כמה הפרויקט הזה משמעותי עבורם, לאחר אין ספור תפקידים מינוריים. לבוא ולהגיד שמישהו מהם היה החולייה החלשה יהיה מוטעה מהרגע שכל אחד מהם מופיע על המסך ועד האינטראקציות ביניהם. לא תוכלו להוריד את עיניכם מהמסך.

אז השלוש שעות האלו, ובכן, מובנת לי ההסתיגות וככל הנראה יש יתרון ענק בצפייה בנטפליקס, ועדיין אני לא רואה שום תרחיש בו הסרט היה יכול להיות שעה וחצי או שעתיים. סקורסזה מנצל כל שנייה של המסך להתעמקות בחייהם של הדמויות וקשריהם. זה ייחשב לא רציונלי להגיד שבמהלך השלוש שעות האלו הכי אהבתי את הרגעים שקטים, אלו בהם יוצא לנו לבלות יותר זמן עם הדמויות או לספוג מכל האווירה הזאת.

"האירי" עומד בצפיות, יצירה המוכיחה שיש עדיין לאין לשאוף. הסרט לא נועד בשביל כולם, אך מי שמוכן לפנות את הזמן מהלו״ז כלל לא יצטער כשייחשף לסאגת הפשע הכי טובה שזכורה מהזמן האחרון.

Article author

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים