ביקורות סרטים

דנקרק

הייתכן ומצאנו את הזוכה הגדול באוסקר הבא?

צילום: charlieanders2

את 'דנקרק' אתם צריכים לראות על המסך הכי גדול שיש ועם מערכת הסאונד הכי עוצמתית שקיימת. אף סרט, נראה לי, לא הצליח להעביר את התחושה של מטוס טס במהירות של מאות קמ"ש, בצורה כול כך מעוררת יראה כמו ב'דנקרק'. אף סרט, אולי מלבד 'להציל את טוראי ראיין', לא הצליח להעביר את הרחש הקטלני והמפחיד של קליעי אקדח שנורים אליך במהירות מלבד הסרט החדש של כריסטופר נולאן. אם אתם מחפשים חוויה קולנועית שהיא באמת עוצרת נשימה, כזאת שימים אחרי הצפייה בה אתם עדיין תטו את הראש ותרעדו ברגליים כול פעם שאתם נזכרים בה, רוצו ל'דנקרק'. הכי טוב: רוצו לראות אותו באיימקס. בשביל סרטים כאלה בדיוק כדאי לצאת מהבית בחום הזה.

ואיך שאר הסרט? האמת שאדיר.

גיבור העל האמיתי של 'דנקרק' הוא כריסטופר נולאן, שגם הפעם מגיש בידור קיצי גדול מהחיים שלרגע לא מזלזל בצופים ומצליח להצדיק כול שקל ששולם על הכרטיס. הרבה הרימו גבות כשנולאן החליט לעשות סרט מלחמה שעל פניו נראה רגיל. אבל כמו התחושות שהיו לי לפני הצפייה, 'דנקרק' הוא ממש לא סרט רגיל.

מי שיבוא בציפייה לסרט מלחמה מגניב של טובים מול רעים יתאכזב בענק. לא מדובר פה בבאטמן נלחם בג'וקר אלא במשהו קצת יותר מדכא מזה. כן, 'דנקרק' הוא סרט מאוד מדכא. רק לפני שבוע יצא 'כוכב הקופים: המלחמה' שהיה עליז כמו 'הפסנתרן' ועכשיו מגיע 'דנקרק' וגורם לקופים להיראות כמו סרט אנימציה של דיסני מבחינת כמות האושר שבו. לא מדובר פה רק בקרב מול רוע לא ידוע (אנחנו לא רואים את האויב אף פעם ולא יודעים מה הוא רוצה בעצם) אלא גם במלחמת הישרדות. גיבורי הסרט לא רוצים לנצח והם לא רוצים שייכתבו עליהם בדפי ההיסטוריה, הם רק רוצים להגיע הביתה בשלום וגם זה ממש לא בטוח שייקרה בדרך.

לרגעים ממש לא מבוטלים 'דנקרק' הוא בכלל סרט אימה. מבלי להראות דם או איברים קטועים נולאן מצליח למתוח את הצופים ולמרוט את עצביהם. קטעים שלמים בסרט אחזתי את צדי הכיסא מרוב פחד ומתח לשלום הגיבורים, למרות שאני לא יודע איך קוראים להם. הסרט גם מצליח ליצור תחושת ייאוש שגורמת למחנק בגרון וזה חתיכת הישג.

צילום: charlieanders2

מאוד מתבקש להשוות את 'דנקיק' לסרטי מלחמת העולם השנייה שעשה ספילברג. טוב, אם להיות יותר ספציפי, ל'להציל את טוראי ראיין'. זוכרים את החצי שעה הראשונה שלו, שבה מלבד הריח לא השאירו שום דבר לדמיון? אז דנקרק לוקח את זה ומרחיב את האקשן ל-107 דקות ללא הפסקה של אינטנסיביות.

ההבדל בין ספילברג לנולאן, וזה מתבלט ממש פה, הוא שספילברג הוא איש של הפרט בעוד נולאן הוא איש של הכלל. כשספילברג עושה סרט על מלחמת העולם השנייה הוא עושה סרט על אירוע משמעותי (השואה למשל) מנקודת מבט של הפרט, אדם אחד ופרטי (אוסקר שינדלר למשל) בעוד נולאן עושה סרט על דנקרק, שהוא בסך הכול פסיק מתחילת המלחמה, והוא לא מתמקד באדם אחד אלא בקבוצות אנשים: הטייסים, החיילים ואנשי הצוות.

ב'דנקרק' אנחנו עוקבים אחר שלוש נקודות התרחשות: הטייסים באוויר, החיילים ביבשה והחיילים בים. אומנם ניכר שהפעם זה מתוך בחירה מודעת, אבל המשחק של רוב השחקנים יבש מאוד. אף שחקן לא נותן הופעה משמעותית שתיזכר אחרי הסרט. טום הארדי מגלם טייס שלא עושה משהו מיוחד מלבד להיות טייס, ומארק ריילנס הוא פשוט איש בריטי נחמד. אפילו את השמות של הדמויות שלהם אני לא זוכר. אני אפילו לא בטוח שאמרו אותם במהלך הסרט.

צילום: Doug Kline

'דנקרק' הוא לא פסגת היצירה של כריסטופר נולאן. הוא לא מבריק כמו 'ממנטו' או פורץ דרך כמו 'האביר האפל' אבל הוא כן חוויה קולנועית עוצמתית מאוד, וסרט ששווה לראות על המסך הכי גדול שיש. נולאן עשה זאת שוב, וקיץ 2017 מצליח לספק עוד בלוקבאסטר שווה צפייה. רוצו לראות באיימקס!

עידו הלמן

דנקרק

תגובות

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


הנצפים ביותר

‎למעלה

אהבתם את התכנים שלנו?לחצו לייק וקבלו עדכונים שוטפים

טעות בפרסום?

עזרו לנו להבין את הטעות, כתבו לנו דרך תיבת הטקסט את הטענה ואנחנו נשמח להתייחס ולתקן את הפרסום. לפרטים נוספים צרו קשר דרך [email protected]

x
עדכון שבועי על תוכן מרחבי הרשת לתיבת המייל שלכם, מתאים? הרשמו עכשיו !

הרשמו באמצעות כתובת המייל שלכם ותהנו מעדכון שבועי קבוע של החדשות החמות מרחבי הרשת, ובחינם!

באתר זה פועלת אמנת פרטיות ואנטי-ספאם