הנוסטלגיה היא דבר כה עדין ותמיד משמשת בריחה מהמציאות היום יומית לתקופות טובות יותר. אך בעיניה הנוצצות של הוליווד זו גם אחת ממכונות הכסף הכי טובות שלה. הרי מה זה משנה אם התוצאה הסופית יכולה להיות אסון כל עוד הגיעו הצופים ליום הבכורה הגדול. החשודים המיידים שקופצים הם: "מכסחות השדים" (2016), שני סרטי "עולם היורה", "המומיה" (2017) שניסה להחיות מחדש את כל מותג המפלצות של יוניברסל. ויש להפתעתי הרבה אלו שאף פעם לא העלית בדעתך שיעזו לגעת בהם, שני סרטי "קריד", "בלייד ראנר 2049", "דוקטור סליפ"..
"הניצוץ" בתחילת דרכו לעולם לא קיבל את אותה האהדה לה הוא זוכה היום, מאיפה כדאי לי להתחיל, הביקורות הבינוניות, הסלידה של קינג מהסרט או העובדה שזה הסרט היחידי של קובריק שהרוויח בשבילו מועמדות לפרס הבמאי הגרוע ביותר בפרסי הראזי. רק עם הזמן הסרט קיבל את מעמדו הראוי. עכשיו השאלה שאני רוצה לשאול, מדוע בכלל לחזור לעולם הזה אחרי שלושים ותשע שנים חוץ מהעובדה שחומר הגלם לסיפור ההמשך קיים?
ובכן אהיה מוכן להגיד כי כל התעסקות הכללית שלו בטראומה והתמודדותה נעשתה בצורה מכובדת. הדימוי של להתמודד עם שדים מן העבר גם בצורה מטאפורית וגם מוחשית בהחלט מראה שהבמאי והתסריטאי העולה מייק פלנגאן יודע לנצל את השפה הוויזואלית בצורה הכי מתוחכמת. מה שעוד מוכר את הסרט הזה הוא המשחק.
יואן מקגרגור נותן הופעה טובה כדני טורנס המבוגר, קיילי קארן בתפקיד ילדה נוספת בעלת "הניצוץ", בסטנדרטים של ילדי שחקנים היא עושה את מיטבה וכמובן שיש את רבקה פרגוסון, מנהיגת "הקשר האמיתי" ממנה נהניתי כל שנייה על המסך.
אני רוצה לדבר יותר לעומק על העניין הזה של "הקשר האמיתי" שנראה שבין היתר מפצל הרבה צופים, מעריצים הדוקים של קובריק ירגישו שהם כלל לא שייכים ויותר מידי מגוחכים בשביל להשתייך למשהו כמו "הניצוץ". ויהיו כאלו שלא יהיה להם אכפת או מחוסר עניין בסרט הקודם או כאלה שמצאו את פרגוסון משעשעת בדיוק כמוני. אני מעולם לא הייתי אחד שפוחד משינויים. לא אשקר ואגיד שלעיתים מצאתי אותם מעט מגוחכים ופחות מפחידים אבל לעולם לא יצאתי עם הרגשה שהם הרסו את החוויה הזאת.
ועניין נוסף, המחווה של פלנגאן ל"הניצוץ" נופלת איפשהו באמצע. הקטעים במלון, העלו בי חיוך ענק על הפנים. הפגישות עם הדמויות המקוריות של הסרט… ובכן אני מבין את הכוונה של פלנגאן לא להשתמש באפקטים מיוחדים בשחזור פרצופם של הדמיות המקוריות מתוך מחשבה שאולי האפקטים לעולם לא יתקרבו למקוריות. אבל זה די מוציא אותך מהסרט, אתה באמת צריך לזרוק כל פיסה של אמינות בשביל לשכנע את עצמך שמה שאתה רואה הם לא שחקנים אחרים.
ניסיון מעניין אך לא כמו קודמו, אני רק יכול לנחש כי גורלו של "דוקטור סליפ" נועד להישכח. ציפיותיי מעולם לא היו לראות העתק שווה של "הניצוץ", אם לסכם: עדיף לכם כבר לראות את הסרט המקורי.
- התמונה הראשית מתוך "דוקטור סליפ" באדיבות Tulip Entertainment
