מאז ש'אליס בארץ הפלאות' הזוועתי של טים ברטון יצא לאקרנים והרוויח יותר ממיליארד דולר נהיה מאוד פופולרי לעשות גרסאות אפלות לאגדות או סיפורי ילדים. רוב התוצרים שיצאו מהרעיון המבריק הזה היו בעיקר גרועים וכישלונות. עכשיו מגיע גרטל והנזל, סרט שעל פניו לא הייתה לו שום סיבה לצפות ממנו למשהו טוב: הוא סרט אימה שיוצא בינואר, מבוסס על אגדה שכבר עשו לה גרסה 'אפלה' ו'מגניבה' ('קוטלי המכשפות' מ-2013) ואפס יחסי ציבור. אבל האמת? הופתעתי לטובה.
אני לא צריך לספר לכם על מה הסרט, אבל בכול זאת: גרטל והנזל הם אחות ואח שנאלצים לצאת מהבית של אמם ולחפש אוכל ועבודה ביער. הם מגיעים לבית של אישה זקנה חביבה מאוד. בהתחלה הכול הולך בסדר עד שסודות אפלים מתגלים…
מה שהפתיע אותי לטובה ב'גרטל והנזל' זה שמדובר בסרט לא רע בכלל. נכון, הוא די זניח וסביר להניח שעד אפריל אני אשכח שהסרט הזה היה בכלל קיים אבל ניכר שהשקיעו קצת באווירה, בעיצוב הסטים ובתלבושות. עוז פרקינס, במאי הסרט, מביים את הסרט בצורה כישרונית למדי שמצליחה לשמור על עניין לכול אורך הסרט.
בנוסף, הסרט הוא בסך הכול 87 דקות והוא עבר לי ממש מהר. אין בו עלילות משנה מיותרות או שומן של קטעים שסתם מאריכים את הסרט. ב'גרטל והנזל' יש רק קטעים שמקדימים את העלילה.
הצילום בסרט נהדר. זה לא עמונאל לובצקי או רוג'ר דיקנס אבל 'גרטל והנזל' הוא ממתק לעיניים. הוויזואליה טובה מאוד ונראה שהייתה מחשבה מאחורי הקומפוזיציות והעמדות המצלמה בסרט.
'גרטל והנזל' הוא סרט חביב פלוס שמפתיע לטובה כנגד מה שאפשר לצפות ממנו וחובבי האימה האווירתית (אין בסרט אלימות או Gore כמעט בכלל) יעריכו אותו מאוד. זה לא סרט חובה אבל למי שמחפש מה לראות בקולנוע וראה כבר הכול זאת אופציה סבירה בהחלט.
